עליתי למטוס מתוך מטרה מסוימת, לא רציתי טיול רגיל, לא רציתי לראות אנשים מיוחדים, לא רציתי לראות בתי זונות, לא רציתי לטעום מאכלים ולא רציתי לחוות אומנות. הייתה לי מטרה מאוד ספציפית, רציתי לחטוף התקף לב. לא מדובר במושג הרפואי/קליני של המילה שמדבר על "חסומים לי העורקים אז שאיזה דוקטור יכניס לי צנתר", מדובר בהרגשה שהגוף והראש מקבלים כשהם נמצאים במעלית שמשתחרר לה הכבל הראשי ואז כל המעלית צונחת מגובה 50 קומות בלי פרופורציות, ואז הבטן מתכווצת והדופק עולה לשחקים, השתן עלול לברוח והגרון בכלל מאבד את עצמו לדעת. זו הייתה המטרה כשעליתי למטוס, רציתי לעשות טיול לונה פארקים בעולם, נמאס לי מהסופרלנד ומהלונה פארק והרכבת שדים הביזיונית שלו, במיוחד שלישראל לא ברור אם אי פעם תגיע שלוחה של דיסנילנד, אם אתם אוהבים את ההתרגשות שלונה פארקים אקסטרים עושים לגוף אז מהארץ לא תבוא לכם הישועה, אתם צריכים לקנות כרטיס טיסה, ואם הטיול שלכם יהיה מתוכנן מראש עם יעדים ברורים אתם תעשו לעצמכם רק טוב.
בגלל שכל נושא הלונה פארקים העולמיים הוא נרחב ואי אפשר יותר מדי לצאת ממנו בחרתי להתמקד רק באירופה, בצרפת והולנד ליתר דיוק. תתחילו ב-SIX FLAGS (וואליבי) ליד אמסטרדם, גם רכבות הרים, גם התקף לב פוטנציאלי, גם ספינות מתהפכות במהירות שגורמת לבטן שלכם לזחול לגרון, גם בחורות בלונדיניות למכביר שלרוב לא ידברו אפילו אנגלית בשיט אבל עם הידיים תמיד אפשר לתקשר, רכבות שדים לא ראיתי שם או שפספסתי. יש גם דוכני אוכל מזוויע לרוב, הולנדי למכביר, סוג של נקניקיות על מקל שלא רצוי להתקרב אליהן, אפילו לא עם מקל. אבל מצד שני יש גן חיות קטן עם בנות יענה שיכולות לקחת לכם את הצ'יפס ישר מהיד. ככה שגם אם האוכל לא זורם עם בחילה מהרכבת ההרים האחרונה שעשיתם בה סבב שמונים פעם אז יש לאן לזרוק את האוכל, וכן, זה מותר.
אחרי שסיימתם עם SIX FLAGS אפשר ואף רצוי לעבור לאפטלין, לא לונה פארק במלוא מובן המשמעות של 'תהפכו לי את הקיבה על פיה ותראו אותי בולע את הקיא של עצמי יופי' אבל כן מומלץ בגלל עולם האגדות הנרחב שהוא מציע. הפארק הזה קיים כבר עשרות שנים והוא ממשיך למשוך אליו קהל מכל האיזור, גם בגלל המתקנים שהוא ממליץ לילדים לרוב, גם בגלל הקסם והנשמה שהוא טורח להשקיע במטייל הממוצע, גם בגלל שאם כבר נמצאים באזור תמיד אפשר לעבור בו בכמה שעות על הדרך, גם בגלל שאין הרבה פארקים שימחישו איך הדמויות הכי נזכרות מהאגדות המצוירות של החיים של כולנו יבואו אליכם לייב וגם בגלל המופעים שהוא מציע ולרוב יגרמו לכם חשק אינסופי להושיב את התחת שלכם ולהתמוגג, באמת.
בכלל, המתקנים שהאפטלין מציע אולי לא תמיד הכי איכותיים אבל הם כן מושקעים, יותר מישראל זה בטוח, אבל בגלל שלאו דווקא בארצנו עסקינן אלא בחו"ל אז רק ארחיב ואמליץ על כמה בירות תוך כדי עלייה לרכבת הרים, זה תמיד מוסיף, ואם זה לא ישפר לכם את האפקטים זה בטוח ירחיב לכם את תורת ההסתברות על כמה פעמים רכבת הרים יכולה לסובב לכם את המוח בשעה של תענוגות. אגב, אם אתם כבר שם אל תשכחו לצלם, אם אתם לא תהיו על סמים קשים אז הכול בליינד יראה לכם כמו הזיה אחת גדולה.
סיימתם עם האפטלין אז תעברו לאקוואליבי, לא בגלל שאני תומך מי יודע מה בפארקי מים, יותר בגלל שאם אתם כבר ברצף של פארקים אז הוא זורם ולא בגלל המים, יותר בגלל שצמוד אליו עוד פארק מהסרייה של הסיקס פלאגס שמכיל יופי של רכבות הרים שיגרמו לכם להודות לאלוהים או מי שזה לא יהיה שהגעתם עד הלום. אם אתם רוצים אז תמיד תוכלו לחזור לפארק המים אליו נכנסתם, ישימו לכם צמיד קטן ולא ממש איכותי ויכריחו אתכם להתלבש בבגד ים הכי מכוער בעולם, ודקה אחרי שתצאו מהמלתחות ותראו את כמות האנשים הקטנים שמשתינים בבריכה תבינו שאם תרצו לצלוח את היום אז כדאי לכם לעבור בדלת לפארק השכן, יש שם דברים שלא מהעולם הזה.
כדי לסיים את הסבב תלכו לאן שכולם זורמים בסוף, הפארק האולטימטיבי של יורודיסני, או דיסנילנד לאירופאים, איך שלא תרצו לקרוא לו. הוא הרוויח את הכינוי ולא רק בגלל הזכויות יוצרים, ואם לא הייתם בו מעולם יומיים מלאים בכיף יספיקו לכם, יש בו שני מחוזות שאפשר לחרוש עליהם שעות. בתור התחלה תנסו להשיג חדר באחד המלונות בסביבה, יש תחנת אוטובוס צמודה שתיקח אתכם ישר לפארק כל יום החל משש בבוקר, והתורים הארוכים מתחילים משעות מוקדמות אפילו יותר, תכינו את הרגליים לכאב ממושך ותכינו את הארנק לחור ללא תחתית. ואם ננסה לרגע להתעלם מהנזק הכלכלי שהפארק הזה יוצר ונתרכז רק בדברים המעניינים בו, הסיבה אליה הגענו אליו, אני חייב להגיד, בכל גיל יורודיסני הוא חוויה שחייבים לצלוח, תכינו מצלמות, תכינו ממתקים, תכינו מוזיקה לאוזניים ותגיעו עם אנשים שכיף לכם להסתובב איתם. אחרת הכול יראה לכם כמו כורח אחד גדול.
תתחילו בפארק הרגיל ביום הראשון, תחרשו על כל המתקנים, לכו לכל האטרקציות, גם אלו שנראות מעט ילדותיות, אם הן לא מיועדות ספציפי לגיל מסוים תזרמו איתם, למרות התורים האינסופיים, לרוב הם חוויה שלא תישכח במהרה. ובפארק השני, או כמו שאני אוהב להגדירו – הפארק המקביל ליוניברסל סטודיוס האמריקאי, אל תשכחו שגם עליו צריך יום שלם, אפילו שהוא נראה יותר קטן מהפארק המקורי זה לא אומר שאין בו מה לעשות, אפילו במשך יום שלם, תנסו ללכת יותר מפעם אחת למתקן של המעלית שנופלת, תנסו ללכת לטיול של האפקטים מסרטים, אל תשכחו לעבור גם במתקן של עולם המים עם הצב המעופף, והכי חשוב תתלבשו נוח, אחרת אתם תחפרו לעצמכם שבועות קדימה.
אם עד עכשיו לא חטפתם התקף לב אז תחכו לפרק שני, מישהו בטוח ירים את הכפפה ויתחיל לכתוב על הפארקים בגרמניה, רומניה או סתם ביער של דובים. לי סיבוב של שבועיים בפארקים הנ"ל מילא לי מצברים למינימום שנתיים. תכינו ארנק והרבה רצון טוב, תדעו שלא משנה כמה התור נראה ארוך, בסופו של יום אתם תהיו שלמים עם הטיול, וזה מה שחשוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
