נולדתי אל תוך המדינה הזו כיהודי, חייתי בה כיהודי ואני אמות בה כיהודי. האמת הזו תמיד תישאר חקוקה בליבי לאן אשר אלך, גם אם אין לי שום זיקה לדת אין הדבר אומר שאין לי זיקה למדינה. קרוביי מתו בשבילה ולמענה, סבי איבד את משפחתו כשירו באחים שלו ביערות בפולין בזמן שהוא הצליח להימלט, אפילו בן דודי נפל בקרב הגנה על גוש קטיף לפני שנים ספורות. שירתתי בצה"ל 3 שנים, הלכתי ללימודים אקדמאיים, עבדתי בעשרות עבודות, אני מנסה לקדם עצמי בכל אופציה שיש לי ולמרות שלפעמים אני מרגיש שיש לי מעט רחמים עצמיים אין הדבר אומר שאני לא בן אדם שמכריח את עצמו לעמוד על הרגליים פעם אחר פעם, גם כשקשה.
אני זוכר אזעקות וצפירות עולות ויורדות בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, אני זוכר מבזקים מיוחדים בחדשות על חיילים מתים, על תקיפות מסוקים, על ההרס הרב במדינה, על שכנינו המקיפים אותנו, על הדרישות של מדינתנו לעשות את הדבר הנכון ולהפסיק לכלוא פלסטינים בגדרות, אין שבוע שעובר שהכותרות באתר אינטרנט כזה או אחר זועקות מצד שכנינו הבינלאומיים על כך שישראל היא מדינת אפרטהייד, גזענית, על האיומים מצד דיקטטורים או סתם אישים בלתי נבונים, על דיקטטורים שמכריזים שפני ישראל לכליון ועל כך שאם לא היו פה פלסטינים כבר ממזמן היינו מקבלים את האטום ומשמידים אותנו, על כך שאנחנו שלוחה של נושאת המטוסים האמריקאית שרוצה שאנחנו נהיה נושאת הדגל שלה והדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ושאין לנו פרסונה משלנו כי העם היהודי לא זכאי לשבת בארץ הזו. ישראל, כמו כל מדינה מערבית בעולם, וכן - אנחנו מדינה מערבית, מתייחסת לאזרחיה בצורה הנכונה, למרות שישנן קבוצות לחץ במדינה שעלולות לזעוק אחרת יש לנו חופש, יש לנו אוויר לנשימה, יש לנו אפשרות לקום בבוקר, להתחתן, ללכת לעבודה, לקנות אוכל במכולת, לבחור את הבחירות שלנו וללכת על פי האתיקה והפרסונה האישית שלנו, ולא משנה מה אנשים אחרים יגידו - יש לנו אפשרות תמיד לחיות במדינה הזו, כי ישראל היא לא רק הדמוקרטיה הכי נכונה באיזור, היא גם מוניציפלית וכלכלית, ומבוססת ותומכת וקולטת ונותנת ובועטת ועוזרת ונותנת יד חופשית לרוב פלחי האוכלוסייה, אם לא לכולם, קטונתי מלהכליל על כלל האזרחים במדינה כי כל אדם באשר הוא חי בתוך הסרט שלו, בתוך חייו שלו וביחד עם משפחתו שלו, אז כל אחד חווה רק את הסרט בו הוא רוצה להתבונן.
אני כותב את הפוסט הזה לא בגלל שבא לי לקום ולעלות קול זעקה של משהו שמפריע לי ולא בגלל שאני מחפש משהו לכתוב עליו, קיבלתי מייל לפני שעה מיועץ התקשורת של יולי אדלשטיין, שר ההסברה והתפוצות, בו מוסבר שישראל שוב תעמוד שבוע הבא בפני קהל המאשימים הבינלאומי של ישראל, כדי לא להלעיט אני מצרף את המייל במלואו כולל את הקליפ המצורף אליו, מקווה שיכלתי לעזור בדרך אחת או אחרת להסביר דבר אחד, ושיסלחו לי מי שיסלחו לי - אם בזמן שהיטלר התקרב למצרים היה תכנון מצד העם היהודי שחי פה להתבצר ולהתאבד במידת הצורך אם הנאצים ישתלטו על ישראל, אז ככה גם בימינו, אנחנו פה להישאר, יהיה מה שיהיה, זה הגורל שלנו, על אפם ועל חמתם של כל מי שמאשימים אותנו בהפליה, או באפרטהייד, או בגזענות או במה שזה לא יהיה, אפשר לחשוב שאצל המאשימים המצב יותר טוב, הם אלו שצריכים למצוא הוכחות לדברי החוכמה שהם מוציאים מהפה שלהם פעם אחר פעם. אין פלא שבזמן האחרון יש דמוקרטיזציה בעולם הערבי, רק בימים האחרונים אדון קדאפי שלח מטוסים לתקוף את האזרחים שלו, זה אי פעם קרה בישראל? אני יכול לתת עשרות אם לא מאות דוגמאות לכך אבל האם הם ישיגו את מטרתן, אנחנו נישאר בשלנו כי זו תמיד תהיה האמת שלנו. יותר מדי דם ניטח על רצפת מדינתנו, יותר מדי אנשים הקריבו את חייהם, הקרב הזה לא נראה קרוב לסיום ולא ברור אם בימי חיי אזכה לחוות סופית את המושג הזה שלום במלוא משמעותו, הייתי שמח אם הייתי יכול לעלות על רכבת וללכת לטייל בכל מדינות העולם הערבי, ושכל בני האדם היו מרגישים כשווים ולא נרדפים, ושמשרד החוץ שלנו כבר היה מוריד את כל אזהרות הנסיעה לכל מיני מדינות ושמשפחת שליט תוכל סוף סוף לפרק את אוהל המחאה שלה מול מעונו של ראש הממשלה ולקבל את הבן שלה בחזרה, ושהיינו מחזירים לשכנינו את כל האסירים שלהם שיתמודדו ויאכילו אותם הם ושיתנו להם השכלה וחזון לעתיד ואוכל ועבודה. נדירים הם האנשים בכל העולם כולו שמקבלים כל דבר שיירצו על מגש כסף, ואצלנו, פה וכאן במדינת ישראל, אני בטוח ואפילו לחלוטין, שמה שאני מרגיש מרגישים גם אחרים, שכל המלעיזים והבאים לגנותנו צריכים לדעת דבר פשוט: רק תנו לנו שקט נפשי, די כבר להתחסדות, העבר עבר כבר, פנינו לשלום, השנה היא כבר 2011, לא הגיע הזמן לסתום את הפה ולהתמקד רק במה שקורה בגבולות שלכם? לא הגיע הזמן להפסיק לנבור בקטנות. על המדינה הזו לא נוותר בחיים, גם אם נמות לא נוותר עליה, עד יומה האחרון בחירוף נפש היא תוגן, בדרך אחת או אחרת.
במילים אחרות מה שאני מנסה להגיד זה שיפסיקו כבר לזיין את השכל, עם כל הבוטות שבדבר, אישית אני שונא פוליטיקה, גם לכתוב עליה וגם לחשוב עליה, יש לי דברים יותר מעניינים לעשות עם עצמי, אבל כשאני מקבל מיילים כגון אלו המצורפים למטה זה שוב מחזיר אותי לימים בהם היו שולחים לי מייל בפייסבוק שאני יהודי מזדיין רק בגלל שאני יהודי מזדיין, מעלה גיחוך אבל גם את הסעיף. מקווה שהצלחתי להעלות לאדם אחד קצת חשיבה אחרת, שבוע הבא שוב הולכים לדבר בגנותנו בועידת דרבן, אולי הגיע הזמן לצחוק להם בפרצוף ולגרום להם להבין שהיחידים שיוצאים מגוחכים מהעניין זה הם.
שלום,
כפי שניתן לראות למטה, אני משמש כיועץ תקשורת של שר ההסברה והתפוצות.
אני פונה אליך באופן אישי כדי לסייע לנו במאבק שיתקיים החל משבוע הבא תחת ההגדרה "שבוע האפרטהייד הישראלי" שבמהלכו ישנה מתקפת דה-לגיטימציה נגד ישראל בעשרות מוקדים באירופה ובצפון אמריקה. מדובר במאמץ, המתקיים מידי שנה, ששורשיו בועידת דרבן (2001), אשר נועד למתג את ישראל כמדינה גזענית שיש להחרימה ולהביא לקריסתה, כפי שקרס משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. (האם ישראל אוסרת על מגזרים שונים להצביע בבחירות, לא להגיע לבתי חולים ולא ללמוד באוניברסיטאות – כפי שהיה בדרום אפריקה? האם יש ויכוח שגדר הביטחון שהוקמה הצילה חייהם של עשרות ישראלים יהיה גזעם ומוצאם אשר יהיה...)?
אני יודע שייתכן ואינך נמנה/ית על בוחרי הימין, אולם, עם זאת, אירועים אלה שזוכים לחשיפה תקשורתית גבוהה מאוד, קוראים בין היתר גם לערער על קיומה של מדינת ישראל בכלל.
ישראל אינה כלל וכלל טלית שכולה תכלת. יש גזענות, יש הפליות ויש לעיתים החלטות מדיניות שגורמות לכולנו תסכול אישי ולאומי, אבל אם לטעמי כל אחד צריך לשאול את עצמו – האם זה מגיע לנו?
לכן, אני פונה אליך כבעל/ת בלוג לנסות להתעניין ולכתוב דעה בנושא (גם היא שלילית).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
