אלף דולר ליום זה המחיר בו אפשר לקנות זכויות אדם, הרבה מאוד כסף ליום עבודה אחד מצד אחד, והרבה מעט כסף כדי שישתינו עליכם מצד שני. אם אתם מובטלים ומחפשים לעשות בוחטה במינימום זמן, אם אין לכם עבר פלילי ואם יש זוג עיניים יפות שרק מחכות לכם באיזו פינה נידחת של העולם אז על פי התסריטאים של הסרט 'הניסוי' אתם עומדים בקריטריונים להיכנס לניסוי פסיכולוגי חדש שמקבל לידיים קבוצה של כשלושים בני אדם, תוקע אותם בבית סוהר נידח, מודיע להם שחלקם סוהרים ורובם אסירים, נותן לסוהרים חמש חוקי יסוד שעל האסירים אסור לעבור עליהם אחרת שום כסף לא יהיה פה ומרשת את כל בית הכלא במצלמות לא לפני שמודיע שאם יידלק אור אדום אז הניסוי נגמר, ובכל מקרה הגג וגם המינימום שהוא יימשך יהיה לא יותר משבועיים.
חוקי יסוד:
אחד - האסירים חייבים לאכול את כל האוכל שיש להם במגש.
שתיים – כל מעשה פרובוקציה כזה או אחר מצד האסירים יקבל תגובה פרופורציונלית תוך גג 30 דקות.
שלוש – אסיר לא יפנה אל סוהר אלא אם כן פנו אליו קודם.
ארבע - אסורה אלימות פיזית כלשהיא בין האסירים והסוהרים.
חמש – לכל אסיר מספר ועליו להשתמש אך ורק במספרים כשהוא מתקשר עם האסירים האחרים.
הניסוי הוא פשוט: התנהגות אנושית, האם בני אדם גרועים מחיות? חושבים יותר? פועלים אחרת? נקודות שבירה? האם תיאוריית החזק שורד בטלה כשמכניסים אנשים חושבים שלא דוגלים באלימות לתוך תאי מעצר או שמא היא מתגברת ומתרוממת ושואבת את כל מה שאמור להיות אמיתי ברגשות של בני אדם ובסופו של דבר מתקמטת ונזרקת הישר לתוך סל הזבל?
לזכות כל השחקנים בסרט אני חייב להודות - השתתפתם בחוויה מטלטלת, לא לקח הרבה זמן לעלילה להמריא, לסרט להביע בקול זעקה בדיוק את הכיוון אליו הוא הולך ובאיזה מהירות הוא ימריא לשיאים שלו, הכנסתם שם הכול, מתח ועניין, דם וחרטה, השפלה ותום לב, עוצמה ואיבוד עשתונות, רמיסת זכויות יסוד של בני אנוש אחרים והיעלמות בתהומות הנשייה הפרטית שלכם וואללה, על הדרך יצרתם קלאסיקה, אני בכלל מופתע שיש סרטים בקולנוע שעוזרים לחשוב ועל הדרך ממלאים בדיוק את ההיפך ממה שהפרודקט 'קולנוע' במקור כיוון אליו, בידור להמונים, יש קולנוע איכות בימינו וכן, הוא יכול להיות גם הוליוודי, לא כל דוב זהב חייב לחרבן איכות, האמריקאים ידועים באיכות בתי הסוהר שלהם, ראיתי את זה ב'אוז' או אפילו 'נמלטים', אינספור סרטי כלא/מכות/כלא-מכות וכו', וכשמכניסים לסרט כזה מיני טריגר של אנשים שהם לא באמת פושעים אלא שחקנים שמשחקים שחקנים שמשחקים דמויות שהם לא אז יכול לצאת מזה רק טוב, לפחות מבחינת קולנוע.
אדריאן ברודי ופורסט וויטקר הם שני קצוות המתרס, וויטקר סוהר וברודי אסיר והקרב ביניהם אמור לפאר את הפוסטרים של הסרט הזה ומינימום לזכות אחד מהם במועמדות לאוסקר. אין איבוד עשתונות שלא יוצא טוב בתסריט ובייחוד בעין המצלמה ואחרי שהעלילה כבר הגיעה לסיום כותבי העלילה עשו רק טוב, אחרי שכל הדרך ציפיתי שתהיה עוד איזה שעה פלוס של תסריט כי הסרט רץ לי יותר מדי מהר מול העיניים קלטתי שיש עוד כולה רבע שעה, ונדירים הסרטים שיכולים לגרום לכל אחד לצפות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
