בחיקויים של עומר אדם ושל אבי בן אבו עוד לא נתקלנו, בחיקויים של נרקיס/שבת ושות' כבר נתקלנו למכביר במהלך העונות הרציפות כבר כעשור על המסך הקטן. בחיקויים של שמעון פרס, של ניסים בוסקילה ושל עוד אי אלו פוליטיקאים גם נתקלנו, ובחיקויים של מרגול נתקלנו יותר מדי פעמים, חלקם טובים יותר וחלקם פחות, אבל דבר אחד לא השתנה, תמיד מרגול כל כך מתמוססת מעצמה כשמישהו שר שירים שלה, אולי אפילו יותר מכל שופט אחר בכוכב שוואנאבי סינגרס לוקחים שירים שלה ועושים אותם כשלהם, ולרוב אחד לאחד. צרגלית צנעני מתנהגת כמו נסיכת כיתה שמרגישה מאויימת כשמביאים לה נשים זמרות אחרות לשולחן השופטים, אישה זה לא כמו פבלו רוזנברג, לא כמו צביקה פיק ואפילו לא כמו יאיר ניצני, ראינו את המצב הזה עם ריקי גל ואפילו עם דנה אינטרנשיונל בעונה הקודמת, והעונה רואים בדיוק את הדבר הזה עם מירי מסיקה, מרגול זועמת שבאים לגנוב לה תשומת לב, ולכן לא כל כך בטוח שהיא הכי אוביייקטיבית בעולם כשהיא באה לברור את מי שבא להשתתף בתוכנית, חלק מהזמן נראה שמרגול קוטלת רק כדי לגרום למירי מסיקה להרגיש בלאי ולא בגלל שום סיבה ברורה אחרת.
ברוכים הבאים לתוכנית היחידה על המסך הקטן בה כל ממזר הוא מלך, לא חייבים באמת לדעת לשיר כדי להופיע בה ולא חייבים להיות ממש זמירים כדי לעבור מינימום שלב אחד קדימה, חלק מהמתמודדים עוברים בלי בסיס בקפיצת מדרגות שלב, חלק עפים עוד לפני שהתחילו (ועל זה אפשר למחוא להפקה כפיים), וחלק קטן - אפילו אם השופטים לא טרחו להחליף בטריות במכשיר שמיעה - מעורר מחלוקת בשולחן השופט, ולא תמיד בצדק. עדיין מדובר בשלבים הראשונים של האודישנים, כדי לברור 100 פלוס מתמודדים מתוך עשרת אלפים זה לוקח קצת זמן, סטטיסטית הסיכויים להיתקל בזמיר קלאסה גבוהים והסיכויים להסתכל בחפרנים שבאו כדי להעביר צחוקים על חשבון עצמם עוד יותר גבוהים, אין פלא שעד שהאודישנים האלו יסתיימו תצא לנו הנשמה, אבל לפחות עכשיו (כולה שלוש תוכניות אודישנים לתוך העונה התשיעית) דבר אחד ברור, סטטיסטית יש סיכוי שיביאו לנו מישהו אחד לפחות שיסובב את קצוות הרגש קדימה, אחרת הם לא היו טורחים למלא לנו את הפריים טיים בסתם זמרים וואנאביס.
- הגר דדון עולה לשיר מול כמה אלפי אנשים, לא מתרגשת יותר מדי ודי מרוצה מהסיטואציה שנחתה עליה, גם אם היא חטאה פה ושם ביותר מדי התמוססות עצמית מעצם המעמד ומהעובדה שהיא חשבה שהיא מינימום בקיסריה היא פתחה בשיר 'עוד יהיה לי" ומרגול נכנסה למצב נוגה, סוף סוף מישהי ששרה שירים שלה כמו שצריך ולא כחיקוי עלוב ולא ברור שרק בא להעביר ת'צחוקים. הגר נהגה בחוכמה כשהיא באה להטיל את האחריות לאודישן לא רק על עצמה ועל הגרון שלה, יותר על מרגול והקהל, כל מה שהיא הייתה צריכה זה רק לתת את הסיפתח ולאחר מכן האודישן כבר עשה את שלו.
- השניים לעלות לשיר קיבלו את תשומת הלב באודישנים שזכו לעבור עריכה לשידור לא בזכות יכולת זימרה קלאסית ולא בזכות פאדיחה מצחיקה למופת, דוד שלהם יצא בגמר האח הגדול לפני שתי עונות והם חשבו שמה שהדוד יכול לעשות (יש לגואל פינטו שיר שכתב בשם אלג'יר, בו הוא הורס ציפייה לפאלטה ואשכרה יוצר שיר יפהפה), הן מבחינת ריאליטי והן מבחינת שירה, אז גם להם מותר, הם רק שכחו לעבוד בבית קצת יותר, איש איש בשלו, אחד נשמע כמו פופקורן אנושי והשני כמו עמיר בניון, דווקא בניון וואנאבי הפתיע איכשהוא ויש לי הרגשה שאם הוא לא היה עושה יותר מדי פרצופים תוך כדי שירה עוד איכשהו היה לו סיכוי.
- אני הכי אוהב זמרים שמפתיעים כשהם פותחים גרון, שאין כל קשר בין החזות שהם משדרים ליכולת שירה אחת, איך ששגיב יחזקאל פתח פה יצא לו זמיר, ועוד אחד מפתיע. הוא יצא אחד הזמרים שמפתיעים לרוב במהלך הדרך, וכן מצליחים להתפתח ולפתח עצמם במהלך העונה הסדירה.
- לא ברור לי עדיין מדוע העבירו את נדב הופמן ואסף שלם, זוג ביזאריים מדרום תל אביב שבין יכולת השירה למראה אין שום קשר ברור, ציפיתי לאיזה מטאל, ציפיתי למשהוא קריוקי, ציפיתי לקרקס אנושי, בסוף יצאו שניים ביזאר שעברו, אחד עם תסרוקת כומר נזירי לא ברור מהמאה ה-13 ואחר עם שפם עוד יותר לא ברור, כשהם התחילו עם הנגינה הרגשתי כמו ברכבת שדים שפתאום צץ לך מפלץ צעצוע וצורח, וכשהם שרו בלי כדורי הרגעה היה קל איכשהו לחשוב שהם בכוונה בחרו שיר קליל עם משמעות, אחד כזה שנעים לאוזן שיעביר אותם הלאה גם בתור צמד, לפני שיפרידו ביניהם את החבילה כשכל אחד יעמוד מול מבחן השופטים לבד ולא כצמד, אין יותר מדי צמדים שהצליחו להתקדם בתחרות הזו וקשה להאמין שמשהו ישתנה גם בעונה הנוכחית. העם אוהב לראות את הזמירים מתמודדים עם המסך לבד ולא כצמד, וכל פעם שצמד עולה לשיר (גם במסגרת דואטים בעונה הסדירה) משהו לרוב הולך לאיבוד והורס את כל השיר, וזה קורה יותר מדי עונות כבר.
- יש זמרים שמרוויחים את המקום שלהם כי הם כל כך בטוחים בעצמם וטורחים להגיע לאודישנים הסדירים, עושים את שלהם ויוצאים עלי קרב, לעומתם יש כאלו שיושבים בבית/בעבודה ומחכים שמשהו ייפול, כי האמונה העצמית קיימת, השאלה איך לתעל אותה למקום בו האמונה תמריא למעלה. ככה עלה לו רועי אביטל, הביא וואחד שיר, נתן יופי של שירה, הכול היה בשושו, ועל הדרך יצרו את השיר הראשון העונה שהרוויח את המקום שלו להמשך הדרך טוטאלית ולא בשום תנאי. אם היו צריכים לקבל רק מתמודד אחד העונה לנבחרת עם שיר מקורי אז זה היה הוא.
- לסיום הביאו לנו את השילוב האנושי בין זוהר ארגוב לגבר עייף, לעומת כל האודישנים בהפתעה האחרים שקיבלו מתמודדים לתוכנית ללירון רמתי היה לילה שלם להתכונן ולא הפתיעו אותו לייב אבל אפשר לסלוח להפקה על כך, הם הרי זקוקים נואשות לזמר מזרחי מקורי, לא רק לקלאסיקות אשכנזיות יש מקום בתוכנית, זקוקים גם לקו המשווה, עד לתשובות לגבי המעמד שלו בנבחרת (שמראש צפוי שעבר שלב אחד לפחות קדימה) יש עוד כמה ימים, צריך ליצור קצת מתח, העונה עדיין לא ממריאה, לא מבחינת רייטינג ולא מבחינת עניין, סוג של קליפהאנגר לא ברור לסיום זה דבר תמיד טוב, במיוחד אם ההפקה גרה בשנות ה-70 ומעתיקה קונספטים מדאלאס ומי ירה בג'יי אר.
- היו עוד כמה עשרות אנשים שעברו אודישנים בלי לספר לנו מי הם, מאיפה באו ולאן הגיעו, והכול מתוך מטרה לחפף אותם בשלבים הבאים בלי באמת לספר לנו יותר מדי עליהם, כי אין זמן, העונה החדשה בפתח וצריכים לתקתק עניינים, שלוש תוכניות לתוך העונה ועדיין הכול נשמע אותו דבר, לרוב גם האנשים שמצליחים לתת סטירה בעור התוף שמאזין לא נותנים סופר מופת מוזיקלי, זה עדיין ליד, עדיין על הדרך, עדיין מילוי תוכן ריאליטי ממוצע שעל הדרך הוא גם מוזיקלי, אבל זה מה שהעם רוצה וזה בדיוק מה שהעם יקבל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
