אין מתמודד אחד בעונה הנוכחית של הישראלים שאפשר לכתוב עליו שהוא ממש בלאי (או לחלופין ממש טוב), יש את גב שחושב שהוא שולט במשחק ועדיין שומר על פאסון ולא נותן לשתן לעלות לו לראש כי הוא כבר מתחיל לתכנן את שלבי הסיום של העונה בה הוא רוצה לשבת עם רוחן לצידו ועם עוד מתמודדת בלאי ככה שהוא יקצור את כל הקולות. אולי ככה בדיוק מרגיש גם גיורא, שכל פעם שיש מתמודד שעומד לעוף מהמשחק הוא מכריז עליו כצדיק (בווידוי מול המצלמות) ושהוא יעשה את מה שהוא יכול כדי לדאוג למודח הטרי שיישאר במשחק, אולי זה חלק מטקטיקה לשמור על יחסים עם המושבעים ככה שגם אם הייתה לו יד בהדחה שלהם הוא עדיין פונה לצד הטוב שלהם כדי לזכות בקולות של סימפטיה, אבל למרות שהיום גיורא ניסה להציל את אוהד בכל מיני תרחישים הזויים בראש בת'כלס לא באמת קרה שם כלום, הוא היה יכול להשתמש במומנטום של אתי עומדת ללכת ומחפשת פינה להיצמד אליה, לצרף גם את שונית שיחסית עוד אפשר איכשהוא לסובב (ולא מזיקה העובדה שיש לה גם רמז לפסלון חסינות ואין לי מושג למה היא לא טרחה לחפש אותו היום ואולי לשנות את כל המומנטום במשחק לטובתה היום ולהיות שולטת בברית שהיא תקים לבד). כי מה קורה בשבט, גב ורוחן מיקשה אחת, מצרפים גם את רחמים, וזהו, אז שונית נגררת, אז מה, זה לא אומר כלום. זה בעצם הדבר שהכי יפה בעונה הזו, שרואים שכל אחד לעצמו (מלבד נטלי שלחלוטין נאחזת בברית שלה, זה גם מה שיעיף לה את התחת בפרקים הבאים, היא יותר מדי רגשי נטול פרסונה) איכשהו מנסה להרוויח עוד יום. אפשר להסתכל על המצב מבין הנותרים בדרך אחרת, פשוטה יותר, שגם המתמודדים מחכים שרק התחרות תיגמר (בדיוק כמו הקהל בבית) ובמקום להתרגש מכך ששלבי הסיום מתקרבים הם פשוט סוחבים עצמם עוד יום, לפחות לא נותר עוד הרבה, שלוש הדחות (קרי שלוש שבועות) ושלבי סיום, זהו, ואז אפשר לקוות שההפקה הישראלית תעשה את מה שההפקה האמריקאית עשתה כשהם התקרבו לשלבי עונה שביעית, להתחיל לתכנן את האולסטאר (הבעיה שבארץ רצו יותר מדי מהר לעשות פאנס נגד פייבוריטס, ככה שהמומנטום הלך לאיבוד לבשבקין).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
