כדי לשמח ולשעשע את המאזין/צופה המצוי של כוכב נולד בעונתה התשיעית לא צריך הרבה, ממש לא, צריך בחירה של שיר נורמלי, צריך ביצוע משעשע ולא מייאש, צריך קול פטיפוני בלי חריקות וצריך יכולת לדעת איך לנגן לצופה על הרגשות בצורה כזו שהוא עוד יטרח לגשת לתיק שלו ולהוציא את הסלולר ואשכרה לשלוח SMS, אחרת הוא הופיע על בלאי, כי יותר מערב אחרון של ביצועים לא יהיה יותר. לפחות גרמו לתחרות קצת להיראות יותר נורמלית עם הראש בראש, טיפה יותר נורמלית, לא יותר מדי כי עדיין הכול נעשה בשביל לעשות על חשבון המאזין עוד כסף. השופטים אחד אחד נראו מיואשים מהקאסט שנכנס להם העונה לתחרות, כאילו הם גוררים ביחד עם הקהל בבית את הזמן עד שגם העונה הזו תתמוסס לה לאיטה, רק לא הבנתי מה זה הפרומו לראש בראש שבנו שם, כמו ילדים מיואשים מהחיים שמכריחים אותם להכין טקסט צפוי יותר מדי למצלמות, לא היה שם שום תחכום, רק קריצה, וזה לא דבר טוב. לפחות בתוכנית של יום שישי סוף סוף התוצאות הנגררות להן כמו כלב צולע על כביש מהיר הגיעו לשידור לייב, נפטרנו ממשי ומיאנה, וחבל שזה לא קרה הרבה קודם, ועוד יותר חבל שלא הצטרפו אליהם לידור סולטן ויוסי אשר, אבל לא נורא, אפשר יהיה להיפטר מהם גם בהמשך הדרך.
קלרה סבג עלתה עם יש גן עדן ועשתה בדיוק את מה שלא רציתי שתעשה, גררה כל מילה בסלסול לא ברור, עכשיו את המילים הבנתי, אבל השיר התבזה, והעובדה שהיא משתמשת יותר מדי פעמים במילה כזה לא הועילה. מולה עמד נוי דנן עם שיר שפרץ לגבולות המחזמר (רק מבחינת הביצוע), את האמת יש לו קול יפה, קליט ומתנסח בעברית רהוטה, אבל יש שם גם משהו קצת מעצבן, קשה להסביר את זה, אולי זה המעמד והלחץ שמשפיע עליו כל פעם מחדש, אבל היו חריקות, היו זיופים והייתה התנסחות קולית קצת מייאשת בהאזנה לשיר הכבד מדי הזה של יורם גאון שהוא בחר לעצמו. בסבב ב' קלרה בחרה במקום את בוסקילה את עידן רייכל ונשמעה בדיוק אותו דבר כמו בסיפתח, גרירה של כל מילה כי היא בטוחה שמאה אחוז שהמיני סלסולים שלה יוצאים קלאסי למאזין, אבל זה היה חופשי קריוקי, וציפיתי להרבה יותר ממישהי שקיבלה את הכי הרבה זמן בתחרות הזו מתחילת הדרך.
דוד לביא עלה לתחרות ונתן ביצוע לשיר, זה לא שהוא לא נתן, והסיבה שאני קוטל אותו זה בגלל שהוא יכול ליותר והוא עדיין נשמר לעצמו, וזה מציק באוזן ומזיק למוח, וחבל, כי זה שקוף עליו שהוא יכול יותר וזה נראה ונשמע כאילו הוא מזלזל, רק בגיחות קטנות הוא פתאום מפגיז כשהוא שוכח למצמץ בעיניו, וזה לא מספיק כי בתחרות כזו יש רק הזדמנות אחת, אחרת מקרה דלומי יחזור לעצמו שוב גם לשנת 2011. לעומת המועדף לזכייה עלתה לתחרות הקלאסית שיכולה להפתיע כל הדרך לשלבי הסיום, יאסו היא אחת היחידות העונה שלא נראית מפוחדת רוב הזמן מהמעמד, לא נראית מזועזעת מעצמה אחרי כל ביצוע ובעיקר מוכנה לכל שלב שמנחיתים עליה כל פעם מחדש, וזה חופשי מפתיע. במיוחד שכל סבב שהיא עולה אליו רואים שהיא מנחיתה את הרגשות לפרצוף של המאזין הממוצע, אפילו שיכול להיות שהיא תכננה את הכול מראש זה עושה את העבודה, וזה כל מה שאפשר לצפות. אהבתי את הפרצוף של דוד כשהוא קלט שיאסו לקחה אותו, הוא יותר מדי בטוח בעצמו בתחרות וזה רק יעזור לו להיות פחות שאנן הלאה, במיוחד שיאסו עקפה אותו בערב הה ספציפית אלפי מונים. בסבב ב' דוד מבין שהזמן לוחץ אז גם הוא חייב ללחוץ אחרת סופריצה שלא במקום תנחת על כולנו, אז בלי יותר מדי מנגינות ונגינה הוא פשוט שר למיקרופון ריק וזה נשמע הרבה יותר קלאסי מהתוכניות האחרונות, אפילו הזכיר טיפה מה זה להיות בתחרות ומה זה פשוט לזרום בה.
רותם כהן עלה עם אחד השירים הכי חרושים במוזיקה הישראלית, יסמין הוא אחד השירים שהכי הרבה מנגנים על הרגש של כולנו בשנים האחרונות, והוא הכניס אליו סלסולים קטנים ות'אמת קצת מייאשים שלא באו במקום, אבל זה ניחא, ראה שהוא משתדל אבל פלרטט יותר מדי עם המצלמה, כאילו רצה לגרום לכל מי שרואה אותו לקצת רגש מתנגן, ואין בזה שום דבר רע, אבל אם הוא היה עוצם את העיניים זה היה עובד יותר טוב. אבל בסופו של דבר יופי של ביצוע, גם אם הוא היה רע הכמות רגש המשתפך שהוא זרק שם מקבל קרדיט. גם רועי אביטל הלך על אותו מומנטום של שיר שישחק לבנות בנות 12 שטורחות לשלוח SMSים, כי זו הדרך הנכונה בתחרות הזו, לא? עצוב אבל באיזה שהוא מקום נכון. הוא נשמע הרבה יותר טוב מלירן דנינו שהיה בולע את כל המילים של השיר כשהוא עלה לשיר אותו אי שם דאז, אבל אביטל עשה משהו אחר, הוא שר בלי יותר מדי משחקים, זה שהתחרות הנוכחית (לא מול רותם, יותר מול כולם) עלולה להיות קצת יותר מדי גדולה עליו בהמשך זה סרט אחר, אבל זה רק הזמן יגיד. לסבב ב' עלה עם ביצוע מחריד לבניון שרק הביצוע של מישהי שאיני זוכר את שמה עשתה לשקלים שקלים עלינו נופלים לקח אותו בתור הביצוע הכי מחריד שאי פעם יצא מהתחרות הזו, זה מה שעלה לו בסופו של דבר בערב.
לאיצקוביץ' יש קול יפה, אבל בינו לבין בחירות של שירים יש חשק לזרוק עליה מלפפונים רקובים, הבחירות שלה מעלות את הסעיף אבל עדיין יש חשק להמשיך לראות אותה שם, אפילו שזה שקוף שלקחת (לפחות נכון לכרגע) אין לה הרבה סיכוי. וככה גם בשיר של יהודית שהיא בחרה לעצמה, הביצוע הרוקיסטי פופיסטי מיני מייאש הזה לא היה שווה את השתי דקות שהיא עלתה לתחרות, וחבל, נקווה שלהבא היא תלמד להקשיב יותר לקול הקטן שלוחש לה לא כל פעם שהאצבע בוחרת. לגבי נדב ואסף התחרות הייתה יותר פשוטה מהערב, שיחקו אותה בעיבוד, בביצוע, ובניגון על הרגשות ועל שיר ישן נושן שלעולם לא ייעלם. אפילו הצ'ורוס הרגיל בו הם נשמעים כל פעם כמו מקהלה כנסייתית לא היווה הערב משקל. סבב ב' של איצקוביץ' הביא את אביב גפן לבמה, שוב, וסוף סוף נשמעה כמו מישהי שמנסה להבין איך לשחק את המשחק ולא סתם לשרוף זמן מסך לעצמה, לכולנו ולהפקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
