הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה והדלקתי את המחשב היה לרשום את הסטטוס הבא: fuck you bob, that was pure liquid shit.
אני מתכוון לכל מילה, אני לא יודע אם זה רק אני אבל כשראיתי אנשים מגיעים דקה אחרי שהוא התחיל להופיע, מזיזים את הראש כאילו הם מינימום בהופעה של רייג', ואז אחרי שהם מבינים שמוזיקה לא תהיה פה קמים והולכים הבנתי שאני לא לבד. גם באוטובוס שתי בחורות התווכחו ביניהן אם דילן החליט מתוך מחאה לעשות למעריצים אצבע משולשת או שהוא סתם לא לקח את הכדורים שלו לפני, או שבכלל כן צריך להשתחוות לו כי הבן אדם בן 70 ועדיין מופיע, ולא רק מופיע - הוא גם נותן שואו של שעה פלוס, בוחר בין היתר שירים שהרבה מאוד אנשים גדלו עליהם, עושה להם גרסה מודרנית ועוד אנשים כמו קופיפים מוחאים לו כפיים. אבל עדיין הסאונד היה רע, הלהקה כולה ניגנה את אותו הלחן בכל מיני וריאציות של קאנטרי שעשה בחילה אבל היה ידוע מראש, כל שיר נשמע אותו דבר כמו קודמו וגם אם איכשהו המעריץ המצוי הצליח לזהות בניצוצות של נורה מהבהבת מעל הראש איזה שיר מדובר דילן החריב אותו לחלוטין בלחן שונה, בגרסת קאנטרי או סתם בצורת ההגייה של המילים. הדבר היחיד הטוב שהיה בהופעה (ואני אומר תודה למי שזה לא יהיה שטרח לתת לבן אדם הזה עדיין ריאות) זה שהוא עדיין מנגן במפוחית והוא עושה את זה בצורה הכי טובה שהוא יודע, זה הדבר היחיד שגרם לי לצמרמורת, ואם אפשר להיות כנה אז גם אסף אבידן שעלה לארבע שירים עם כנרית עשה רק טוב, 17 דקות הכי מעניינות בערב יצאו מהבן אדם והמוהוק, ריקי לי ג'ונס זמזמה בעיקר לעצמה ובכל פעם שקלטה שלא מקשיבים לה אז היא שרה יותר חזק. ובוב - נו טוב, את ההתראה כולנו קיבלנו, הכותרות בעיתונים לפני שנים זעקו שבוב זורק עלינו זין, שהוא משתין על הקהל בקשת, שהוא לא איש נחמד ושהוא עושה את מה שהוא עושה כי מותר לו, בעיקר בגלל שהישיש הפך ממזמן לאגדה בחיים אז אין בן אדם אחד בהיסטוריה שהוא דופק לו חשבון, אבל היי - הוא טרח להגיע, לא כולם נולדו בשנות ה-60/70 ויכלו להגיד שהיו בהופעה שלו כשהיה בשיאו, עם שירי מחאה, עם הפסקת שירי מחאה, עם הפיכתו לנוצרי, עם אנשים שצורחים בקהל 'JUDAS', עם חזרתו ליהדות, עם ההסתובבויות שלו בישראל בלי להתריע. אני גדלתי על הבן אדם הזה ואני בכלל נולדתי בשנות ה-80, השנים בהן הוא התחיל להתדרדר מבחינה מוזיקלית ורק אחרי שנים חזר לעצמו שוב, המזל שיש לבן אדם הזה רפרטואר אינסופי של מוזיקה שאי אפשר שלא להתאהב בו, אם אתה שומע שיר אחד שנטמע לך בתוך הנשמה אז יש עוד כמה כאלה, המזל של אנשים שנולדו אחרי שהבן אדם הפך לאייקון (נרצה או לא נרצה הוא עדיין כזה) זה שהם לא באמת צריכים ללכת להופעה שלו אם הם רוצים לחזות בבן אדם ובמוזיקה האלמותית שלו, מספיק סתם לשמוע את אחד הדיסקים או סתם איזה הופעת DVD של הופעה. כי ללכת ולראות אותו בלייב עשה לי אישית רק רע, הוא הרס לי אגדה, אפילו שהוא עדיין חי. המזל שהכמות כסף שגם ככה בזבזתי עליו בעבר מכילה אי אלו דיסקוגרפיות והשירים כל כך יפים, אולי הוא צריך להפסיק להופיע, שיוציא דיסקים כמה שהוא רוצה, אני מבטיח להקשיב, רק לא לייב, זה היה פשוט חרא נוזלי מבעבע.
היה איזה תייר ששמעתי אומר למישהי שההוצאה הכי טובה שלו בחופשה בישראל הייתה היום בערב, הסתכלתי עליו מהצד וקיללתי בלי שהוא יראה, הוא תייר - הוא גם ככה לא מבין. אני ישבתי במושבים של ה-250, שזה אומר כמה שיותר רחוק מהבמה, עם מסכים קטנים שמקרינים את מה שקורה שגם אם יש לך משקפת אתה לא יכול לראות, ובוב בכלל לא נתן לאף אחד לצלם אותו מקרוב, אין לי מושג אם זה הוא באמת עלה לשיר או שהוא סתם שם דיסק ברקע, היחידים שיכולים היו להגיד אם מדובר בבוב האמיתי היו אלו ששילמו אלפי שקלים, וסביר להניח שהם תיירים.
עריכה: תשפטו לבד (זה השיר היחיד שעוד הוא איכשהוא עשה נורמלי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
