הטלפון מצלצל, השעה כמעט אחת עשרה בלילה, המספר לא מוכר אז אתה שוקל אם לענות. רק לפני כמה ימים כתבת קטע קצר על המצב החברתי במשק,על מחאת הדיור, על מחאת התחבורה, על מחאת הכלכלה ועל מחאת התעסוקה. אתר האינטרנט של 'הארץ' בחר לך כותרת שמזכירה ייאוש מסוים למרות שלא הכנסת את המילה הזו לכל אורך הטקסט. בסך הכול ניסית לפשט איך צעיר ממוצע במדינה הזו מרגיש לאחרונה, לא התרכזת יותר מדי בכל מחאה אלא ניסית לפשט את המצב – אנשים גובים במדינה הזו סכומים מגוחכים על דירות יותר מגוחכות, בעלי דירות מעלים את השכר דירה ברגע שהחוזה מסתיים גם אם שיפוצים לא מתרחשים כאן, אנשים גרים בדירות עם קירות דקיקים ככה שלהרגיש מה זה בית נורמלי מתגמד כי בן אדם לא יכול להרשות לעצמו דירת שני חדרים בשלוש וחצי אלף שקל (ואני חייב להדגיש שיש כאלה שאין להם שום בעיה לגור בקופסת גפרורים אם השכר דירה בהתאם ולא מטר על מטר ב-2000 ₪ לחודש לא כולל חשבונות), חצי משכורת זה המקסימום שסטודנט במשק יכול לזרוק על שכר דירה, גם אם הוא לא סטודנט וגם אם הוא גר בדרום/צפון/מרכז או בשמיים. מה שהוא מקבל זה לרוב הרבה יותר נמוך ממה שהוא חשב שהוא יוכל להגיע אליו . אנשים במדינה ממשיכים לגור אצל ההורים גם בגיל 30, נשואים ועם ילד כי הם לא יכולים להרשות לעצמם דירה נורמטיבית. חולות סרטן עם 3 ילדים שמקבלות קצבת נכות מביטוח לאומי עוברות לגור באוהל כי הן צריכות לבחור בין אוכל לילדים לדירה בה הם יוכלו לגדול כמו שצריך. אנשים שעובדים שנים ומנסים לחסוך כל חודש לא מצליחים לגרד אפילו 10K בשנה, ככה שאם את כל המשכורת שלהם הם ישימו בצד במשך40 שנה הם יצליחו להגיע למכסה מינימאלית של 70% מערך הדירה כדי שהבנק ייתן להם סבסוד לקבל משכנתא עליה יצטרכו להמשיך לשלם עד יומם האחרון (בחישוב פשוט, משכורת ממוצעת במשק היא נניח 6 ואני מפריז, נניח 70 בשנה ואני מפריז, נכפיל 70 ב-40 שנה ויוצא 2,800,000 ₪, אם אתם חוסכים כל שקל אז יש מצב בסכומים האלה למצוא משהו נורמלי, אבל זה רק אחרי 40 שנה בלי להוציא שקל, ואני רוצה לראות אם מישהו מצליח לעמוד בזה). אבל ציפיות בצד, דברים לא משתנים כל כך מהר, במיוחד אם חלק מחברי הכנסת חושבים שמדובר במחאה פוליטית ולא חברתית, במחאה של סטלנים, של שמאל קיצון שמנסה למחות על משהו, אז מה אם חלק מהאנשים שיושבים באוהלים ברוטשילד העבירו לשם את כל החיים שלהם רק כדי לנבוח משהו לא ברור, אז מה אם לחלקם יש משפחה בעלת אמצעים ואין להם שום סיבה גלויה ומציאותית למחות, אז מה אם אנשים מוחים רק לשם המחאה כדי להראות לנבחרי הציבור שיש על מה להילחם במציאות החברתית במשק כי זה לא חייב להיות ככה, זה נכון שהתקציב של המדינה הולך ברובו לביטחון ובצדק, אבל זה לא אומר שלא ניתן ליישם מסקנות מתאימות ולכל הפחות לקבוע חוקים פשוטים וברורים שיעזרו גם לחסרי אמצעים לשמור על כבודם ולהתקיים בכבוד, זה לא אומר שאי אפשר לקבוע חוקים ברורים לצורות מחיה בשיכונים, שאי אפשר לבנות מציאות אחת נורמטיבית. ואני מתכוון עכשיו רק לדיור בר השגה, כמה קשה להקים גוף בסיסי במשק שיחזיק ברצועה את בעלי הדירות ולא ייתן להם לעשות מה שבא להם רק כי הם יכולים ורק כי השוק רווי בשוכרים פוטנציאלים,כי תמיד יהיה מי שיוכל לשלם יותר על מה שהוא יכול לקבל בקלות, ועל הדרך לדחוק את מי שלא יכול החוצה, שיתקיים איפה שהוא רוצה, רק לא כאן.
אני מרגיש נאיבי, מאוד מאוד נאיבי, לא מיואש – נאיבי, למה? בעיקר בגלל שהמחאה הזו נותנת לי בעיטה בבטן בכל פעם שאני קורא עליה, על הסיפורים ההזויים שאנשים מביאים משם, ועוד יותר מכך, אני מאמין למה שהם זועקים כי הם אומרים את האמת – מהבטן, ובזה אף כוח בעולם לא יכול להילחם.
"אורן, אני מעביר לך את ציפי לבני", התיישבתי על הסטול במטבח הקטנטן שלי, ניסיתי להבין איך הדברים האלה כל הזמן קורים לי בלי להשתדל:
"אורן, אל תתייאש, אני לא רוצה לשמוע שאתה מיואש"
"אני לא מיואש, זה אתר 'הארץ'בחר לי את הכותרת, אבל באמת התכוונתי לכל מילה"
"אני יודעת, קראתי את מה שכתבת וזה משתמע מכך, לקחתי את זה ללב. אני תומכת במדיה החברתית ובמה שאנשים מנסים להגיד, אני חושבת שהדבר מראה את מה שהעם חושב, אף פעם אל תתייאש.. טוענים שאתם שמאלנים, תל אביבים עצבניים שמושכים אחריהם את כל העם, ומנסים להשתיק לכם את המחאה, מנסים לעשות ממנה מה שהיא לא".
"ציפי, תודה רבה לך".
"בבקשה, לילה טוב".
אחרי שהשיחה נסתיימה הצטערתי שלא היה לי עט ודף כדי לרשום את מה שהיה שם, עצם המעמד היה לי קצת מוזר, לא התרגשות חלילה –יותר כמו ניסיון להבין איך יכול שפרסום במדיה החברתית עובד עד כדי כך שיו"ר האופוזיציה מתקשרת אליך ותומכת במחאת הדיור במדינה, ומה אתה בסך הכול – מישהו שכותב בלוג על מה שהוא מרגיש אישית, מסתבר שזה משליך ומהדהד גם למעלה. מסתבר שאם בן אדם כותב על תוכניות ריאליטי אז חלקם יוצרים איתו קשר, אם בן אדם כותב על מצבי בריאות מסוימים אז עמותות מסוימות יוצרות איתו קשר ואם הוא רושם על מחאות חברתיות אז אסור לו להתפלא אם באחת עשרה בלילה הטלפון מצלצל ומודיע: "אורן, אני מעביר לך את ציפי".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
