יש לי וידוי, לא אחד שאי אפשר לעלות עליו מחיפוש פשוט בגוגל אבל עדיין וידוי; אין לי בלוג אחד ואין לי שניים, יש לי שלושה. לכל בלוג ההטבות שלו והמגרעות שלו. את המקורי בישראבלוג פתחתי בשנת 2008, פרסמתי בו פעם במספר חודשים ומתחילת 2010 התחלתי לרשום אינטנסיבי, בעיקר בגלל שלקחת סדרת טלוויזיה ולרשום עליה אחרי כל פרק מושך קצת קהל קוראים (ובין לבין קצת כתיבה מטומטמת על דברים אחרים). כשהעורכים של ישראבלוג נתקלים בתוכן (איכותי או ביזיוני זה פחות העניין) שמושך להם את העין אז חלקם משווקים אותו דרך אתר MSN וחלקם דרך הדפים הראשיים של ישראבלוג שנמצאים קבוע גם ב-NANA10, ככה שלמשוך קהל שייכנס לבלוג שלך הופך להיות קצת יותר קל. אחרי כשמונה חודשים של כתיבה אינטנסיבית וכניסה של כמה אלפי קוראים בחודש הבנתי שלא משנה כמה אנשים מגיעים לבלוג שלך על בסיס יומי כסף או אפילו קריירה לא תצא מזה, מקסימום תחביב שאנשים יפרגנו לך עליו. החלטתי להתרחב, פתחתי שני בלוגים נוספים, אחד באתר תפוז והשני בדה מרקר, עשיתי את זה בעיקר בגלל שאם כבר אז כבר, עדיף לירות לכל הכיוונים ואם אנשים שכותבים בלוגים פותחים לעצמם כמה בלוגים שונים בשמות שונים בכל מיני מערכות שונות אז למה לא לפתוח את אותו הבלוג עם אותו השם בשלוש מקומות שונים, לכל אתר גם ככה יש את הקהל קוראים שלו, וזה בלי להחשיב בכלל את גוגל. את הבלוג בתפוז פתחתי בעיקר כי הם היחידים שאשכרה משלמים כסף על כל פוסט שנרשם, אמנם בקטנה, 8 שקלים חדשים ושלמים על כל אלף כניסות, אבל זה גם משהו. דה מרקר עובדים עם אתר הארץ ועם עכבר העיר, ככה שאם העורך היקר קולט בקצה עינו משהו נורמלי (או לא) ומחליט לשווקו אז הכותב הביזיוני קונה לעצמו שוק שלם בלי להשתדל ובלי שיווק עצמי. גם אם כסף לא עושים על זה זה לא אומר שאין פה טפיחה על האגן וטוסה טוסה מטטוסה. חוץ מהבלוגים אני גם כותב באתר של עיריית תל אביב על דברים שיש לעשות בעיר הזו (ואני חייב להודות שהם היחידים שנותנים תמורה לכתיבה בצורת תלושים למסעדות לארוחות גסטרונומיות משובחות, בלי רק לתת לבלוגר הממוצע הרגשה טובה עם פרסום התוכן שלו-או כרטיס כניסה חינם למקומות, אלא עם קצת אקסטרה), מדי פעם אני גם שולח ל-YNET ביקורות על סרטים שהם מעלים במדור של ימי חמישי שלהם, קצת יותר חשיפה.
אז למה הוידוי אתם בטח תוהים, לא כי אני מחפש על משהו לכתוב – יותר בגלל שהטלוויזיה המקורית בארץ היא כרגע בעונת הקיוקמבר שלה, על שידורי חו"ל תמיד יהיה מה לכתוב אבל אם לא רוצים להמשיך להיכשל במבחנים באוניברסיטה חייבים לקחת צעד אחורה ולשבת על התחת מול מאוורר, אחרת תואר שהתחיל ב-2003 עלול להיגרר עד 2030, וזה עלול לגרום לסטודנט הממוצע להרגיש קצת יותר פתטי :)
בקיצור – לכתוב זה דבר חשוב אם יש לכם מה להגיד, זה אחלה של תחביב וזה נותן לכם כאפה של חיוך למוח אם משהו תופס כמו שרצית, כי בשביל מה כותבים כותבים בד"כ: או בגלל התחביב שבעניין וניצול העובדה שלקדם את עצמך בקוגל זה הניגוב תחת החדש, או בגלל שעל ידי כתיבה מוצלחת אדם מקדם את הסיכויים שלו לקבל מיילים הזויים מעורכים של מערכות עיתונים/אתרים שונים שמציעים לו כתבה לניסיון, או בגלל שאנשים שאתה כותב עליהם אשכרה יוצרים איתך קשר ואומרים לך 'תודה' או 'יא מניאק' וזה אומר שהכתיבה ברשת עובדת, או בגלל שלנסות לעשות את מה שאתה רוצה לעסוק בו יכול להתקיים רק אם תנסה שוב ושוב ושוב ולא תקפא על שמריך בכל פעם שאתה יושב מזיע את עצמך למוות בדירה עם מזגן שלא פועל כמו שצריך ורק תוהה – נו – מתי כבר....? בלאט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
