הבנתי שמשהו לא בסדר אצלי בראש ביום שקלטתי שאני מפזם לעצמי בשעת בוקר מוקדמת: NO NO NO, I WON'T LET YOU GO של ג'ולייטה ועוד כמה שירים של דודו אהרון. וזה בלי בכלל להחשיב את האנגלוז של השיר 'אין אהבה בעולם כמו אהבה של אימא' של זהבה בן, את החידוש לאום כולתום של אתי לוי ואת התחייה של הרגטון על פי אלון דה לוקו. וזה בלי לדבר בכלל על אביהו שבת.
אחת מיציאות הריאליטי היותר גאוניות של השנה האחרונה שייכת ל'חי בלה לה לנד', על פניו הסדרה הזו אמורה להיות חרא של סדרה, שולחים שישה זמרים מצליחים יחסית מישראל להצליח בעולם, הפרס ביזיוני אבל עדיין – סינגל בגפן רקורדס, אם יש חברה אחת שכדאי להוציא בה סינגל זו החברה הזו. כסף לא יכול לקנות מטרה כזו נעלה, במיוחד אם רוצים להתגלות גם בעולם. הזוכה יתגלה רק בספטמבר בארץ כשאורי פסטר, האיש וה"אגדה" ינחת בארץ וייתן כאפה ללחי אחת ונשיקה ללחי השנייה (ולאו דווקא בפרצוף) לאחד מהשישה שירוויחו יותר מכל פרס בארץ את האפשרות להצליח גם בגלובלי ולא רק בכפר, ובצדק. פעם ביום לפחות עולה לו פרק, ארבעה פרקים חדשים בשבוע, לקט אחד. אלירז שדה קיבל הזדמנות לנתח את האירועים פעם בשבוע עם קאסט ביזיוני אבל את זה אני לא רואה, יש גבול.
מה שעושה את הסדרה הזו לכל כך מרתקת זה לא ההתאהבות הביזיונית של ג'ולייטה באביהו שבת שמתדרדרת עד כדי כך לשיחת טלפון שהיא עושה לבחורה שמתחילה עם אביהו ואומרת לה להתרחק, זה גם לא המפגש המאוד טעון של זהבה בן עם אחותה התאומה אי שם בפרקים הראשונים, זה גם לא ההשקעה המסיבית שאלון דה לוקו נותן לכל שואו שהוא עולה לתת, זה גם לא ההוצאת לשון הכפייתית של הבוחנות שנותנות ציונים לביצועים של אביהו כל פעם מחדש, וזה גם לא הליקוק תחת המסיבי של אורי פסטר לדודו אהרון, זה גם לא שימי תבורי שמראה לנו איך אחרי התוכנית ריאליטי שלו תמה הוא עדיין ממשיך לייחצן את עצמו ואת ילדיו ומשפחתו, זה גם לא הנהג לימוזינה שמלווה את השישייה מהפרק הראשון ונתפס לקטנות עם משפטים לא ברורים (או הריב שלו עם האחיות התאומות על פליטת פה של קיפוח), זה גם לא פסטר – האיש הכי מצחיק בעולם כשהוא לא מודע למגבלות שלו, זה לא אף אחד מאלה, אלו רק האקסטרה. מה שהכי מרתק בסדרה הזו זה שהיא איכשהו הופכת להיות מפלצת שסביר להניח (אם זה עדיין לא קרה) שמספיק גופים יקנו אותה בחו"ל, כי זה רעיון בן זונה, באמת רעיון חכם, לשווק זמרים שלנו לחו"ל במסגרת תחרות (ולא אירוויזיון שמבוסס על הצבעות פוליטיות) – לפחות לרוב – תודו שלא חשבו על זה עדיין, וגם אם כן – אז מה? גם ככה בעברית דברים נשמעים אחרת. ועוד יותר מכך, פעם ביום פרק זה לא פעם בשבוע, והפרק הוא לא שעתיים, אפילו לא שעה, בקושי חצי שעה, ככה שאפשר לשים אותו ברקע, מדי פעם להעיף מבט ועדיין להבין באופן מלא מה קורה שם, וקורה, כל פרק קורה. 60 פרקים של חצי שעה קורים שם ואם לא ראיתם עדיין אז תתחילו, לא ייקח הרבה זמן, הם כרגע רק בחצי הדרך, מה שאומר שהתחרות האמיתית עוד לא התחילה. אני אוהב מפלצות קטנות של רייטינג, במיוחד כאלו שלא דורשות יותר מדי השקעה, גאון מי שחשב עליהן, וגאון יותר מי שיתחיל להריץ לבולשיט הזה עונה שנייה – ומהר. יש טונה של זמרים בארץ שיכולים לעשות מהתחרות הזו מרתון אובססיבי של כפייתיות, רק שיריצו את עצמם - אתמול הייתה בקיסריה רעידת אדמה, מחר עלולה להיות אחת יותר גרועה, הזמן הוא כרגע כי מחר עלול להגיע מהר מדי.
http://youtu.be/mT0jd8PAoL0
בבלוג זה
בכל הבלוגים
