ברגע שנכנסתי הביתה אחרי שסיימתי לראות את "כוכב הקופים: המרד" חיפשתי עליו בויקיפדיה לראות כמה סרטים כבר יצאו לסרייה – מסתבר שיצאו שישה, אחד שידעתי עליו מלפני עשור, שני שידעתי עליו שהיה המקורי משנת 1968, ועוד ארבעה. בגלל שחוץ מהחידוש של טים ברטון משנת 2001 והסרט החדש שיצא לאקרנים לאחרונה אין לי מושג באמת על האינטריגות וכל הפיצפקעסים הקטנים שמהווים את העלילה הזו למפלצתית וחשובה במיוחד לכל מי שאוהב קאלטים החלטתי להשיג בכל מחיר את הסרייה כולה, לראות אותה מא' ועד ת' ופאקינג להבין מה זה אומר להיות קוף בעולם בו בני אדם מלכים (וסביר להניח שזה יהיה להיפך).
עד שזה יקרה בטח יעברו שנתיים, אבל זה לא אומר שהסרט האחרון בסדרה הוא לא סרט קאלטי בפני עצמו, בתור מה שמגדיר את עצמו כפריקוול לסדרה (במילים פשוטות - סרט מקדים) הסרט מחזיק את עצמו לחלוטין בתור יחידה בודדה במערכה בה לעבר ולעתיד אין שום משמעות, רק להווה. העלילה פשוטה – גיבור ראשי עובד על תרופה לאלצהיימר, בעיקר כי גם אבא חולה, וסביר להניח שזה מה שגרם לו להתחיל לעבוד על התרופה מלכתחילה. בינתיים עושים ניסויים על עשרות קופים במעבדה לעשירים בלבד, אחת מהן בהיריון, אחרי שהיא מתה הילד שלה עובר לגור עם המדען. המדען במהרה מגלה שהגנים הכוללים את התרופה עברו גם אל הוולד, התרופה לא רק מרפאת אלצהיימר אלא גם גורמת לגזע המוח להיות יותר פעלתני. הקופיף הקטן מקבל את השם 'קיסר' וכיאה לשם מיתי הוא הופך אט אט (עם העלילה ז"א) לקיים את משמעות השם, להיות קיסר לכל הקופיפים בהם הוא יפגוש בהמשך הדרך. קיסר מסתכל דרך חלון עליית הגג, רואה ילדים משחקים, לא יוצא החוצה כי אסור, הולך עם אבא מדען ליער, מטפס על עצים ורואה טבע מהו, רואה כלב קשור בשרשרת כמוהו, מרגיש עלוב כי מבין שהוא בעצם חיית מחמד, אחרי זה אבא החולה מאבד שפיות ומנסה לגנוב אוטו, קופיף קיסר מרגיש את הדם עולה לו למוח, תוקף איש ומשם הדרך למכלאה קצרה. קיסר מרגיש בודד, בהתחלה תוקף אותו קופיף מעצבן, ואז מגיעה המסקנה הפשוטה, קופיף לבד הוא שביר, קופיף עם עוד כמה קופים זה כבר מפלצת. הרגע בו אין לחזור הגיח עם הרגע הראשון במכלאה, קצת חשמל וזרם מים עשה את העבודה, משם המפלצות עזבו את הכלוב וההיסטוריה רק התחילה.
אני זוכר שאחרי שראיתי את הסוף של הסרט של טים ברטון אי שם בעשור הקודם התעצבנתי על העלילה שיצרה מפלצת שצריך לחכות להמשך שלה, וחיכיתי, עשור שאני מחכה. ואז הגיע הסרט הנוכחי, ואחרי שהוא הסתיים בקופיף קטן שמדבר ואומר: "אני בבית", הבנתי כמה כיף לדעת שלא צריך לחכות עשור עוד פעם, כל מה שצריך לעשות (כי את הפריקוול כבר ראינו, ככה שלדעת מה הלאה שנוצר בעבר – מתוסבך אני יודע – אפילו שבליינד יהיו עוד סרטי המשך) זה לרשום בגוגל בכל מיני וריאציות שמות של הסרטים מהסרייה, משם חרישה טוטאלית על כל מה שנקרא קוף הופכת להיות ידועה מראש, לפחות עד שמישהו יחליט להוציא את הפלאג לאינטרנט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
