מה חתונה עכשיו? מה ילדים עכשיו? הלו, אני מכיר אותך ממתי שאת בת 13, אמנם לא אישית אבל לבן אדם מותר לחיות בסרט אם הוא רוצה, אם הוא מודע לחלוטין לעצמו שהוא בוחר בפנטזיה בלתי מושגת בעליל בתור האדם שהוא מוכן להעביר איתו את חייו עד יומו האחרון, היה יותר קל בתור דמות בלתי מושגת שאפשר לפנטז עליה לבחור באיזה דוגמנית יפהפייה או מינימום נסיכה מנסיכות מונקו, היה אפשר לבחור איזו דמות מצויירת או מקסימום אפילו מורה בבית ספר, אבל בחרתי בך, בעיקר כי ידעתי שהדרך שלך סלולה קדימה, כי ידעתי שלי יהיה טוב לחיות איתך אם רק תשתיני לכיוון שלי, לעזאזל, אני אפילו אתן לך להשתין עליי אם תבקשי, אפילו אם לא תבקשי יפה.
אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותך, ילדה עם פוני שמשחקת בתור רוצחת שכירה ביחד עם הצרפתי המתוסבך המפורסם בעולם (טוב, נו, אולי פעם, מאז דפרדייה השתין במטוס וכאלה ולקח לו את האג'נדה, אבל ניחא). אני זוכר אותך גם כמה שנים קדימה, משתתפת בתור נסיכה אמיתית בטרילוגיית הפריקוול המיתולוגית למלחמת הכוכבים, עם הנקודת חן הקטנה בצד לחייך, מחייכת, תמיד נראית סובלת, תמיד נראית שברירית, גם אם נתנו לך תפקיד של אישה שמחה את הצלחת לעשות ממנו משהו מלנכולי ושברירי, כזה שבועט במוסכמות, בעצם אם אני חושב על זה בכל תפקיד שהצלחת ליפול עליו הצלחת לרומם את הסרט קדימה, גם אם התפקיד לא היה תפור עלייך לחלוטין עדיין המפיקים והתסריטאים, הבמאים והצופים, כולם כאחד סמכו עלייך בעיניים עצומות, כי כולם ידעו בדיוק כמוני שאת תמיד תוכלי לנחות על הרגליים ולגרום גם לסרט הכי גרוע בעולם לצאת עוד איכשהוא נורמלי, גם אם היית בו בתפקיד משנה וגם אם גזרת עליו קופון של תפקיד ראשי, בכלל בשנים האחרונות את פורחת, רק בשנה שנתיים האחרונות יצאו איזה 18 סרטים בכיכובך, ביניהם תור הגרוע עד מאוד שלמרות הציפיות הרבות שהיו לי אישית ממנו בתור סרט ולמרות שהכותרות בצבע זרחן בעיתונים זעקו שמדובר בדור חדש של תלת מימד, הסרט יצא חרא, כזה שגם אם רואים אותו מהמסך מריחים כמה הוא מסריח, אבל את אהובתי הצלחת בתור שחקנית משנה לגרום לו להיות משהו שהוא לא – נורמלי ושווה להישאר ולצפות בו עד הסוף.
אני לא יודע אם שינית את השם משפחה שלך אחרי החתונה, לעזאזל – אני אפילו לא מסוגל לפתוח גוגל ולראות מה השם שבחרת לעולל הראשון שלך, אני ידעתי מראש שזו מלחמה שאין לי סיכוי לנצח בה, ולא רק בגלל שאת שחקנית בהוליווד ואני כולה סטודנט עם תואר שלא נגמר בישראל, אני יודע שאת אוהבת את המדינה אבל החיים שלך לא פה, אני יודע שאת בטח קוראת כותרות בעיתונים ומדי פעם תוהה מה קורה עם ארץ בגרותך השלווה והנדיבה, אבל אני לא יכול להאשים אותך, את יותר מדי יפה, יש בנקודת חן בלחייך עם החיוך העצוב והקלוש שלך משהו מהפנט שגורם לסרט אחרי סרט בו את משתתפת לקרוץ לי לראות אותו, גם אם מראש הוא יוגדר כדבר הכי גרוע שאי פעם נוצר אני מאמין שאני אשב ואראה אותו עד הסוף, רק בגללך. אני מאחל לך הרבה בהצלחה, גם בעתיד הקולנועי שלך וגם בחיי המשפחה החדשים שלך.
רק שתדעי גברתי הנאווה שלפחות צופה אחד יהודי ישראלי הצלחת לקנות, אפילו שבשביל אחרים את רק נטלי פורטמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
