"גאס פרינג מת, תחי המלך אייזנהאואר" אלו המחשבות שעברו לי בראש אחרי שסיימתי לראות את הפרק האחרון של העונה הרביעית ב"שובר שורות". להגיד שהתפלאתי מהפינאלה אני יכול לאשר בלב פתוח ובפה שלם, להגיד שהתאכזבתי מהסיום אי אפשר להגיד כי הסדרה הזו מוכיחה שלאורך כל הדרך, גם בנפילות (המעטות שהיו מבחינת מתח ומבנה עלילתי שטחי שבא פעם בשנתיים בפרק כזה או אחר) וגם בעליות (איש טוב שהופך לאיש רע ואיש רע שהופך לאיש טוב) שלפעמים אפשר לראות סדרה במשך עשרות פרקים, ליהנות מכל פסיק, לצפות משבוע לשבוע ומשנה לשנה לפרק הבא ולעולם לא להתאכזב. כי ככה זה כשחוזים במאסטר פיס תוך כדי קיומה ולא בדיליי, לי אף אחד לא יכול לספיילר אותה.
את האמת רק לראות את התמונה הבאה:
גרם לי לעצור לשנייה את המסך, להסתכל מקרוב ולחשוב, רק לחשוב, עד כמה תסריטאות טובה + אימג'ים נהדרים + ביצים לעמוד מאחורי רזומה + רעיון בן זונה (שמתבסס על תמונות מהעבר באותה הסדרה בה רואים דובי מעוות וחסר עין או תמונה שתלויה על קיר) יכולים לייצר ציפיות לסיום גרנדיוזי בעונה האחרונה של הסדרה המעולה הזו שתגיע לסיום בסך הכול בעוד 16 פרקים. הסיכום המקורי של הרשת עם היוצרים של הסדרה היה שתי עונות, ואז הרשת שינתה את דעתה לסגור את הסדרה בעונה הנוכחית, היוצרים איימו לעבור רשת ובסוף החליטו להתפשר על עוד עונה אחת מושלמת כדי לסגור קצוות וככה גם הרשת בה הסדרה משודרת תוכל לקחת את כל הקרדיט על השידור של סדרה אחת מושלמת.
חוץ מזה יכול להיות שגאס לא באמת מת, עד כמה בן אדם יכול לעבוד מצב בו כיסא גלגלים עם ראש קרטל מזדקן מתפוצץ לו בפרצוף, לצאת החוצה, לסדר את העניבה, לראות מהורהר משהו וכולה ליפול. עדיין יש לו קשרים במקומות הנכונים ככה שיכול להיות שהכול חלק מ"לרדת למחתרת" ולא לעורר חשד. אפילו שוולטר ווייט בטוח ש"הוא ניצח". בכלל לראות את הפרחים המרעילים בחצר של וולטר בסצנת הסיום גרמה לי להסיק את המסקנות לבד בלי שיגישו לנו את התוצאות על טסה מכסף, שבוולטר אין רק חולה סרטן שדואג למשפחה שלו, הוא בעצמו מתפתח ולא רק כשהוא שם את הכובע של אייזנהאואר על ראשו, כנראה המחלה שלו הייתה רק תירוץ לאנטי גיבור שבו לפרוץ החוצה, ועוד אנטי מרושע ביותר שיכול לגרום למוות של חסרי אונים בלי פרופורציות כמו שראינו בעבר עם חברתו של ג'סי, ג'יין, משתנקת ונחנקת מהקיא של עצמה תוך כדי טריפ רע מהירואין, והוא נוכח בחדר, ובמקום לעזור או לכל הפחות להטות לה את הראש הצידה גרם למותה ועל הדרך גם להתרסקות מטוס מחרידה. יש בו רוע, באייזנהאואר המרושע, אבל זה גם היופי שבו, לא הייתה יכולה להיות בחירה אחרת לדמות של וולטר ווייט מאשר שחקן שהיה אבא מצחיק ב'מלקולם באמצע', אבל הגיבור שגונב לו את התשומת לב הוא דווקא מי שבא בתור אנדרדוג מלכתחילה, ג'סי, שלפעמים מתנהג ככל כך חסר אונים שצריכים להאכיל אותו בפאקינג כפית של כסף כדי שיצליח להבין מה קורה מסביבו בזמן שהוא עסוק בהתבוססות עצמית במה שרע או מה שטוב ולא במה שמסביב. כי אין מה לעשות, לא סתם מועמדויות לאמי כמו מים נחתו לחיקו, לחיק היוצרים ולחיק המעריצים, הסדרה הזו היא קאלט עוד בחייה, ואת זה אפילו ימים לא יגידו, הם כבר אומרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
