אני יודע, אין הרבה אנשים שממש יעניין אותם לדעת על איכויות המשחק המעולות של 'הדוד חיים' או 'יובל המבולבל' או 'פריצי הליצנית' או 'הנסיכה דנה' או אפילו 'מיצי ילדת הפלא', גם אותי זה לא היה מעניין, אפילו לא הייתי נותן לזה להיטמע לי בקצה של קליפת המוח שמכילה בתוכה פיסות זיכרון לא חשובות שאפשר תמיד להוציא החוצה עם היפנוזה מספיק איכותית, לא הייתי נתפס מת עם הדיסק הזה גם אם חייזרים היו חוטפים אותי לחללית שלהם, קושרים את הזרועות שלי למיטת ניתוח ומרתכים ישירות לקרנית העין שלי את האימג'ים המזוויעים של אנשים מבוגרים עושים טלוויזיה לילדים, רוקדים ושרים ומדברים על החיים מנקודת מבט ילדותית ככה שהילד יוכל לצחוק ולצחוק ושוב לצחוק ועוד קצת לצחוק מאותה צפייה חוזרת שלא מפסיקה לעולם גם אחרי שהבדיחות הפכו להיות בשבילם ידועות מראש, אבל הם ילדים, להם מותר, לנו מותר (בתור הורים, ואני לא מאמין שהשתמשתי עכשיו במילה לנו כי גם מגילי המרנין אני מרגיש שיש לי עוד איזה שלושים שנה עד הילד הראשון) לשים את ה-DVD במכשיר וללחוץ על הפליי ככה שיהיה קצת שקט בבית, עד כמה ששקט זה דבר ריאלי כשיש לך ילדים קטנים שמסתובבים בבית.
היום בטעות יצא לי לראות חלק מדיסק של אחת הדמויות לעיל, אני מבקש דבר ראשון סליחה מעצמי, דבר שני אני מבקש סליחה מכל מי שמכיר אותי או שקורא את המילים הללו עכשיו, דבר שלישי אני רושם את ה'ביקורת' הזו בעיקר בגלל שתמיד היו ותמיד יהיו אנשים הזויים שיודעים איך לעשות כסף מהכישרון שלהם, גם אם הכישרון שלהם כולל בתוכו השתטות מול המצלמה ויריקה על הפרצוף של עצמך דרך מראה דו כיוונית ביחד עם חייזר כחול רוקד ודבר רביעי – וזה חשוב - זה פשוט מעניין אותי לדעת איך הסטארים של הסרטים האלה מרגישים עם עצמם, אני יודע – כסף=קריירה=שקט נפשי – אבל זה לא אומר שאני באמת בטוח שהם מבסוטים על עצמם לחלוטין, יכול להיות שכן, יצא לי להכיר אנשים כאלה שחיים בסרט, אבל לגבי כוכבי סרטי ילדים מעניין אותי לדעת אם הם באמת מתנהגים כמו שהם מתנהגים ביום יום או שישנה הפרדה. בכלל – האם כשמזהים אותם ברחוב הם ממשיכים ללכת או מקדישים עוד דקה ועוד חתימה ועוד טפיחה על האגו בכך שמישהו מזהה אותם? הם בכלל מתביישים או שהם אומרים לעצמם ולעולם 'שהמקנטרים יזדיינו'? יש בכלל מישהו מהם שמרגיש טוב עם עצמו או שהכול נסגר בשיחות סלון פרטיות עם מנהלת הבנק שלהם שמלקקת להם את הכפות רגליים, והיא מלקקת, חופשי מלקקת, לפחות למוצלחים ביניהם.
קראתי ריאיון עם כוכב ילדים כזה לפני כמה שבועות והוא סיפר שם בפרוטרוט על נסיעה מהופעה להופעה, מעיר לעיר, וזה בלי לדבר על הכנסות מהמכירות DVD (שוק המזוייפים והאינטרנט קצת גונב להם קרדיט) ועל כך שההכנסה השנתית שלו עומדת על 6 מיליון ברוטו בשנה, 6 פאקינג מיליון שקל בשנה, לא צריך קול יותר מדי יפה, לא צריך כישרון רב, לא צריך הרבה מהרבה, כל מה שצריך זה ביצים לעמוד מול עצמך ולשכוח שאתה בן אדם מבוגר, להשתטות בלי פרופורציות אבל עם טאקט לא לדבר על גסויות או משהו שקשור לעולם שהוא לא של ילדים, לבחור לעצמך איזה שם הזוי שבתעשיית הפורנו היו מבקשים ממך עליו זכויות יוצרים ומצלמת וידאו אחת. אחר כך גם לך ילקקו את הכפות רגליים, תהיה מיליונר, תהיה מוכר, תהיה מאושר, תהיה הזוי (אם לא היית כזה לפני), תהיה רגוע ותגיע פלוס-מינוס לאן שרצית להגיע כשהתחלת את המסכת הזו. רק מה, אסור לך לא להצליח, אחרת כל מה שיישאר זה זיכרון הזוי של בן אדם שהתחפש לטרול וקרא לעצמו פליצי-מפלצת וגרם לשני ילדים לצחקק ולגחך, ושני ילדים זה לא מספיק, יש במדינה הזו הרבה יותר ילדים שיודעים טוב מאוד להגיד לאבא ואמא שלהם "תקנו לי", כל מה שצריך לעשות זה לגרום להם לרצות, משם הדרך סלולה להיות פעם אחת ולתמיד 'אידיוט, אבל עם קריירה'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
