אוי סימיקו סימיקו, כוס אמק סימיקו, בשביל מה בחרת כותרת כזו הזויה לסרט הראשון העצמאי של ציון ברוך? באמת בשביל מה? את האמת הסיבה שהלכתי לראות את הסרט הזה בקולנוע זה בגלל שאני מאמין ליוצרי הקולנוע העברי למינהו שלכאורה גורס שאם דופקים רק את האמריקאים בהורדות אז לפחות ביצירה ישראלית אפשר לתמוך. זה וגם העובדה שבארץ אין יותר מדי אנשים שהולכים עם מצלמת וידאו כיס לפרמיירה ומצלמים באיכות הכי זוועה בעולם בשביל לראות סרט חדש כמה שיותר מהר. אבל הבטחתי לעצמי ואני גם מקיים, יצירה ישראלית זה רק עם פופקורן בקולנוע, עד שהסרט 'הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן' הצליח לדובב חצי קאסט של הבורר (גם קוקי, גם יגאל הנאצי, גם אבי הטחול, גם שימי אנג'ל וגם רון הפרסי, שכחו את יהודה לוי ואת משה איבגי, אבל זה בקטנה) לבוא לאודישנים, גם העלה על כס המלכות את כל איזור השוק של ג'סי כהן בחולון וגם נתן לחן שילוני תפקיד קטן בו היא משחקת בתור שחקנית גרועה שמשחקת בתור שחקנית גרועה. אז כן, ניתן לציון ברוך את הכבוד ונגיע לראות את הסרט, נשקיע בפופקורן כמה עשרות שקלים, על הכרטיס עוד כמה עשרות שקלים, נצפה שלפחות חלק מזה יגיע ליוצר לכיסוי הוצאות, ואז נשקיע את התחת השמן שלי בבית קולנוע 98% ריק ונצפה לראות קומדיה שתעשע אותי מינימום קלות, לא טרחתי לבדוק על מה הסרט מדבר לפני שראיתי אותו אז מהתייעצות עם הקופאי הוא אמר - זה קומדיה, ככה רשום - הבנתי שאני מתעסק עם אנשים שקולנוע זה חייהם, הוא עובד שם אז הוא חייב לדעת על מה הסרט אם הוא רוצה שנראה אותו - הגיוני, לא? אפשר לספור על עשר אצבעות את כמות הצחקוקים שעלו לי מההקרנה, אז קומדיה זה לא - גם אם זה מוגדר ככה בברושור.
אבל למרות יכולות המשחק הנכונות בסצנות הנכונות, למרות שלעיתים סימיקו הקטן נראה כמו חיקוי של אדוארד עם מספריים, למרות שהקאסט הכיל בתוכו גם חשפניות, גם טיפה (אבל ממש טיפה) ציצים, גם שקית מעופפת באוויר וגם איומים של איש העולם התחתון (בחור עם קיוסק בג'סי כהן, חייב להיות לו כסף מהצד) על הלוואה שנלקחה ולא הוחזרה במועד הסרט הזה השאיר אותי מעט תוהה, כי על פניו קיימים בסרט מרכיבים טובים; גם הדמעות של הקאסט, גם החוסר בתקציב שזעק לשמיים והרביץ אותנטיות מציאותית לכל הסרט, גם נוף הבתים והעממיות שהוא שידר, גם הדרמה האיכותית שנוצרה מחוץ לעלילת התסריט שסימיקו הקטן ניסה לשדר. אבל עדיין היה חסר לו בסט הזה מעט מרכיבים - קוריאט שיחק סבבה, גם הבחורה שמשחקת את טטיאנה, בכלל פרס ה-MVP הולך לניסו שלא הוציא מילה מהפה. אפילו לבעלים של החומוסייה הייתי נותן כבוד והשתחוויה על היכולת שלו לדמוע כשהילד שלו עלה לחלל בחלילית שלו, וגם לסימיקו - אדון ציון ברוך - הייתי נותן מספיק כבוד על היכולת לחטוף התקף חרדה בצורה אותנטית. רק לדבר אחד לא הייתי נותן קרדיט, התסריט היה יכול להיות הרבה יותר סגור על עצמו - והוא לא יצא ככה בסיום. עשית סרט בתוך סרט, במסגרת העלילה לווית כספים, איימו עליך 5% ריבית כל שלושה ימים, אשתך לעתיד זרקה אותך, בסוף חטפת התקף חרדה ונפלת - עד פה יפה, קליל אבל עדיין עובר. אחרי זה ביה"ח פסיכיאטרי בגלל שלא הצלחת להסתדר עם חומרי הצילום שאספת ולסיום מישהו עשה לך מהסרט יצירה נורמלית שהביאה את כל אנשי השכונה לקולנוע, ואתה מזיל דמעה, שותק ועדיין לא מדבר אבל עדיין דמעה. אוקיי - עוברים כמה חודשים ואתה חושב על יצירה חדשה, על פליט מדארפור ונמר ומדבריות ועבודה בתור נער גוגו, אבל עדיין לא הבנתי משהו אחד - הסרט שיצרת - ההוא של התסריט בתוך תסריט - חוץ מאנשי השכונה מישהו ראה אותו בכלל? ואם בסופו של דבר כן יגיעו תשובות לשאלות שנשאלו רציתי לבקש דבר אחרון - לסרט המשך (אם יהיה) נא לא לקרוא - חלק 2, השם של הסרט הזה יצא גם ככה ארוך מספיק, אפילו לטיקט של הקולנוע לא היה מקום להכניס את כולו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
