הטלפון מצלצל, לעזאזל הוא מצלצל, אני לא בטוח שאני רוצה שהוא יענה לי, שיט....
"שלום, מדבר ד"ר סיטוראן"
"שלום, הייתי רוצה לבוא לפגישה"
"במה מדובר? תספר לי בכמה מילים"
שיט, אין לאן לברוח, התקשרתי אז צריך לעמוד בזה
"כן, אהמ, אני לא בטוח שזה לטלפון, מדובר בהתמכרות ובעצבים על הטלוויזיה, שברתי אותה אתמול בערב, והקטע עם האינטרנט קצת בעייתי אצלי לאחרונה, בשתי מילים - האח הגדול והמקלדת, זו הבעיה".
"טוב, תגיע! מחר בבוקר טוב לך??"
למחרת
"היי, דיברנו לפני יומיים, אני הבחור ששבר את הטלוויזיה, אני פשוט אפתח ואתה תגיד לי מה אתה חושב, ברשותך. אז ככה, הייתה לי טלוויזיה בבית, שברתי אותה, מאז התחלתי לנסות לראות טלוויזיה במחשב, בעיקר את הערוצים המסחריים ואת החראליטי, ופשוט כמות ההקלקות של האצבע שלי על העכבר בשביל לעשות ריפרש שהאינטרנט יפסיק להיתקע לי כל פעם מחדש העלה לי את הסעיף. איך אני יכול ליהנות ככה מסדרות טלוויזיה, לפחות כאלו בשידור חי, אני יודע, אף אחד לא עושה על זה כסף, אבל אני רק רוצה לראות בשידור חי את החרא הכי טוב בטלוויזיה".
"באיזו תוכנית מדובר?"
"האח הגדול, התוכנית הזו עם היצורים הקטנים שאסור להאכיל אותם אחרי חצות, קצת כמו הסימס, הרבה כמו הגרמלינס. תבין, אני לא רואה הרבה טלוויזיה, שתיים-שלוש סדרות בשבוע, אולי איזה סרט פה ושם. אבל את מה שאני רואה אני רואה בעיקר בגלל שהאנשים האלה, בעיקר בריאליטי, הם חולי נפש ומשקפים על התרבות הרעה שהורים אומרים לילדים שלהם איך אסור להתנהג. אסור לרכל, אסור לקנא, אסור להתאהב במשהו שלא מחזיר לך אהבה, אסור לדבר בפה חצי סגור או מלא באוכל כי אנשים לא יבינו מה אתה אומר, אסור להיות צבוע, אסור להיות תככן או תחמן ואסור. ובעיקר בתור צופה מהצד אסור ליהנות ממושגים חדשים בחיים כמו הומוסקסואליסטיות ובידוריזציה. אסור גם להסתכל על המשתתפים בתוכנית ולבהות בשתי ג'וחות משתזפות נונסטופ וחושבות שאיכשהוא בן אדם יכול להסתכל עליהן מהצד ולא למות מצחוק עד כמה בחורות שזופות עם פונפון חנה לסלאו בשיער יכולות להיראות הכי רע שאפשר. בכלל לראות אנשים שנותנים למריונטות לשחק בהם ומנסים לשמור תוך כדי על הזהות שלהם מזכיר לי בעיקר דברים נשכחים, בעיקר מעונות אחרות של אותה סדרה בטלוויזיה. של אנשים שבחורות עושות להם בית ספר בלשחק להם ברגשות תוך כדי תהיות עצמיות לגבי עצמן. של בחור רוצה בחורה ובחורה מסכמת איתו תנאים למערכת יחסים וירטואלית ביניהם לפחות לכמה חודשים. של אנשים שבורחים מהתוכנית באמצע הלילה, בעיקר דקה אחרי החתונה וגעגועים לבית האישי שלהם תוך כדי שהם שוכחים שהם לא הרוויחו כסף על התקופה הזו, אולי כמעט בכלל, איבדו את התמימות שלהם ואת הדרך שלהם ללכת למכולת בלי שיבקשו מהם חתימה או מינימום שימלמלו משהו מתחת לשפם שרק התחיל לצמוח. איזה בזבוז זה ללכת לריאליטי, לאבד את הנאיביות ועדיין לא לנסות לרדוף אחרי המיליון. אם כבר אז כבר, לא בשביל הכסף???"
"טוב, תעוף מפה כמה שיותר מהר"
"מה?"
"תלך, קח את הדברים שלך ותלך, לא צריך לשלם, בזבזת לי יותר מדי זמן מהחיים על שטויות, אתה באמת חושב ללכת לפסיכולוג בשביל לדבר על טלוויזיה, יש אנשים עם מחלות, יש אנשים שבאמת צריכים עזרה ואתה באת אליי רק בשביל לזיין לי את השכל, קח את החרא שלך ותעוף מפה, אידיוט"
כוס ראבאק, הוא הבין שבסך הכול חיפשתי פלטפורמה לדבר שטויות, טוב, ננסה שוב
"הלו"
"שלום ד"ר זביבלי, הייתי רוצה לקבוע פגישה"
"בקשר למה?"
"על אנשים כבדי משקל שמתעצבנים מזה שמשחקים בהם, על עזיבה באמצע-תחילת העונה של דמויות מפתח דתיות שבסך הכול באו להראות כלפי חוץ שאין עם מי לדבר, בעיקר בגלל שהן יצאו קצת יותר יותר מדי קיצוניות ואנשים ברשת שחושבים שבכך שהן עזבו תוכנית טלוויזיונית מצליחה אז העונה הזו אכזבה, וגם קצת על אנשים חדשים שהכניסו לבית - העיקר ליצור דרמה זולה כדי לגרום לאחרים בבית להתעצבן. בקיצור אני רוצה לדבר על אנשים חסרי חיים שמהפנטים אותם וגורמים להם לחשוב שהם תרנגולות ואחרים שמריחים לכלבים את התחת".
ניתוק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
