מתישהו נעמוד מול הקלפי, נסגור את הווילון מאחורינו ונטיל קול; קול ימני, שמאלי, מרכזי, איזה קול שלא יהיה. אחרי שנטיל את הקול לתוך הבוקסה ונרגיש מה זו דמוקרטיה שוב פעם, נעזוב את הבוטקה הקטנה ונסיט את הווילון שוב, נפנה את המקום לאזרחים הבאים בתור. זה לא משנה מי תומך במה תומך ובאיזו דרך הוא תומך, עצם העובדה שבישראל המצב הזה ריאלי ולא קנוי או מאויים או אפילו מפשפש בתוך המיץ של עצמו בגלל אג'נדות של כל מיני קבוצות כח שונות באוכלוסיה אלא בחירות דמוקרטיות של עם שהולך קדימה עם מה שהוא מאמין בו גורם לי כל כמה שנים מחדש להאמין שמה שאנחנו עושים במדינה שלנו, על כל הנכרך בדבר, הוא הכח הכי חשוב שאי פעם היה יכול להיווצר במודרניות של ההווה.
יכלנו כולנו להיוולד בתקופות אחרות, תקופות של מונרכיה או כאלו שלא מכבדות את האזרחים שלהן, או כאלו שמינימום מזלזלות בכוחו של האזרח הקטן. אבל לא, כולנו חיים בהווה, כרגע, קוראים חדשות, נושמים אוויר, מעודכנים (גם אם אנחנו מנסים להתעלם) במה שקורה בעולם, בעלי יכולת להגיב, להפגין, לחייך, לבכות, לדמוע, לראות, לרצות, לחלום, לנשום ועוד אי אלו מטאפורות מגוחכות שיכולות להיחשב כששוקלים מהי דמוקרטיה. יכול מאוד להיות שחלק מהאנשים שיקראו את הפוסט הזה יחשבו שאני איש חולמני או שאני 'חי בסרט', או 'שרוט' או כל המילים שיכולות להירשם על בן אדם מאוד נאיבי שחושב שמה שהוא קורא בחדשות או שומע ברדיו קנוי או לפחות צבוע בצבעים זוהרים של 'לתת לאזרחים לשמוע את מה שהם צריכים לשמוע', אבל מצד שני אני מאוד מאמין במה שקורה במדינה שלנו, מראשית ימיה אני מאמין שכולנו אזרחים עם מצפון, אזרחים שטבע האנושות טמוע בהם, שגם אם אנו חוטאים אנחנו יודעים לעכל את הכאפה שאנחנו מחלקים לעצמנו ויודעים מתי להסיט את הראש הצידה ולקבל סטירה ומתי אנחנו יכולים להתבונן בפאר היצירה שלנו ולהתייחס למזלזלים בנו בגובה העיניים, בלי זלזול חוזר אלא רק עם חוכמה של לדעת לשתוק כשצריך. אני לא יודע באמת מה גורם לי לרשום את מה שאני רושם עכשיו וזה לא שבאמת אני שופט את עצמי על כך, אני רק יודע דבר אחד, אני אוהב את המדינה שלנו, אני לא שופט אותה אלא רק מנסה כל פעם מחדש להסתכל עלינו ולהסתכל על עצמי תוך כדי התהליך, ותוך כדי כך אני גם נושם, ביחד איתה, נושם כי אין לי דרך אחרת לחיות, ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממני.
אני לא שמאלני, אני גם לא ימני, אני לא בטוח גם שאני מרכז, למען האמת אין לי מושג מה אני באמת מבחינה פוליטית, זה גם לא באמת משנה, כוחו של האזרח היחיד מהווה משקל רק אם הוא באמת מביע את עצמו קדימה, ולא יושב ושותק ויושב על גחלים בוחשות ופושוט נותן להווה להתקדם לעתיד בקצב משלו. ובמדינה שלנו, לא משנה איך תתייחסו לזה, כולנו אזרחים, איכשהוא, בדרך מעוותת או הכי נכונה בעולם, ובתור כאלו באם יש לכם אפשרות תזיזו את עצמכם, אל תשבו עם רגליים משוכלות ותתהו מה הלאה, תעשו אך ורק את מה שאתם בעצמכם מאמינים בו, תצביעו, זה הכול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
