כאלפיים עמודים, חוסר חיים טוטאלי במשך כחודש, התעלמות אימפולסיבית מתוך בחירה והיעלמות גרנדיוזית לתוך הרפתקאה סיזיפית אך מעולה. עד כדי כך שלא מתחשק לקורא לקום מהמיטה, ללכת לעבודה, להתקלח, לנקות את הבית, לישון, לבלות, לצחצח שיניים, להשתין, לפתוח את המחשב, לכתוב, להשקיע בלימודים, לשטוף את הכלים בכיור, לשלם שכר דירה, לצאת עם חברים, לצאת עם חברה, להתקשר לאימא, להתקשר לאבא, לאחל מזל טוב לחברים, לקרוא הודעות בנייד, לענות לשיחות בנייד, להטעין את הנייד או להעביר את הנייד מרטט בחזרה למצב סביל. גם לא הייתה אפשרות לראות אם יש חשמל בבית בעיקר כי למי יש כח לקום וללכת למכולת כדי לקנות נורה להחלפה במקום הקודמת שנשרפה. גם לא רציתי לחשוב על החיים שלי, לקרוא חדשות, לראות טלוויזיה, לקרוא טוקבקים, לרשום טוקבקים, לכתוב פוסטים, לקרוא פוסטים, לעשות לייקים או סתם לגחך מטמטום כזה או אחר שרץ ברשת. גם לא נוצר אצלי שום רצון לא משנה כמה טבעי לעשות חלק מהדברים שנכתבו לעיל, בעיקר כי טרילוגיית בן החייל (SOLDIER SON TRILOGY) של סופרת הפנטזיה רובין הוב (שם ספרותי, אבל למי אכפת) היא סדרת ספרי הדמיון הכי טובה שקראתי בחיים שלי, ואני בטוח שסדרת הספרים הבאים שלה - THE RAIN WILD CHRONICLES - תגרום לי לחוסר חיים הרבה יותר גרוע, אבל בשביל זה אני צריך עוד כמה חודשים מהחיים לשרוף, ולזה אין לי זמן בשנה הקרובה.
את רובין הוב הכרתי לפני כמה שנים אחרי שקראתי את תשיעיית ספרי הרואים למרחק, היא הפנטה אותי אז, היא גרמה לי לראות איך הדמיון ממשיך לחיות, ואיך עולמות שלמים יכולים להיווצר בקלות אם הסופרת הכותבת אותם מכניסה את הנשמה שלה לכתיבה. תוך כדי קריאה היא מעודדת את הקורא לרצות גם לרשום רב מכר כזה אלמותי. אחרי שקרתי את סדרת הספרים של פיצ, הגיבור הרוצח, הייתי בטוח שבחיים שלי אני לא אקרא משהו שמשתווה לכתיבה הזו, הן מבחינת היצירתיות, הטקטיקות הספרותיות שמושכות את הקורא לא להפסיק לקרוא לא משנה מה מעשיו וגם מבחינת הדמיון הנרחב שנותן לקורא סעיטה בבטן שתופסת אותו יותר מדי חזק. אבל התבדיתי, מצאתי ספרים יותר טובים, והקטע המפתיע הוא שהסדרה של בן החייל לא רק ששברה את המומנטום של פיצ מאז, מדובר באותה הסופרת, וזה כל כך נדיר :)
אפילו פניתי לאופוס, הוצאת ספרי הפנטזיה הגדולה בישראל, רשמתי להם שאני מוכן לתרגם על דעת עצמי את הטרילוגייה שיהיה קל לקוראי העברית למצוא סרט חדש בחיים שלהם (ואולי על הדרך לפתח קריירה חדשה) אבל הם לא ענו, לא שחשבתי אחרת אבל בדמיון כבר רצתי קדימה.
אני בכוונה לא רושם פה כלום על סדרת הספרים עצמה ועל העלילה שהיא מכילה, אני יכול לספר שלגיבור קוראים נווארה, והוא בן של חייל וזהו הסיפור שלו, אבל כל פסיק מעבר לכך פשוט יפגום בחוויה למי שיתפתה אי פעם לקרוא אותה, אני מבטיח לכל מי שייקח את הסדרה הזו, בכל מקרה ובכל מצב שהוא הולך לקבל את הכאפה של החיים שלו, אבל מהסוג הטוב, ואני שב ומבטיח שאתם לא תצטערו על כך, לא משנה כמה הלחי שלכם תשרוף מהסטירה.
רובין הוב היא הסופרת הראשונה אי פעם שרשמתי לה מייל, היא הראשונה אי פעם שענתה לי, וזה חייב להיות שווה משהו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
