בעולם של רמה בורשטיין אסור להקרין את הסרט הראשון שלה בתור בימאית (למלא את החלל) בין ימי שישי לשבת. מוצאי שבת זה בסדר, טרום כניסת השבת זה גם בסדר, אבל בתקופת "בין המיצרים" של הדת זה לא אחד גדול. היא ככל הנראה לא חשבה מספיק קדימה שאנשים בקלות יוכלו לראות את הסרט בצפייה ישירה או להקליט אותו ב-VOD עוד איזה שנתיים אחרי שהוא ייצא למסך הקטן ולגבי ה-DVD שהחילונים מתים עליו היא בכלל לא התייחסה, אבל נניח לזה בצד, אי אפשר להאשים אותה - סרט שלה, מחשבות שלה, יצירה שלה וחוקים שלה. החוקים של מי שרואה את הסרט או כותב עליו או חושב עליו או הולך אליו זה כבר סרט אחר.
נתחיל מההתחלה - רמה בורשטיין יצרה יצירת מופת, אחרים כבר כתבו את זה לפניי ורבים עוד יכתבו את זה אחריי, אני גם לא אתפלא אם הסרט ירוץ קדימה לאוסקר ואולי אף יהיה סיכוי שלא ניפול הפעם כי סרט ממועצה מקומית נחשלת אחרת בעולם הלא מודרני ייקח את זה לפנינו שוב. יצירת המופת של בורשטיין היא מופתית ואני אעשה כמיטב יכולתי לפרט גם מדוע - הדס ירון מקסימה בתפקיד שירה, אחות של רננה רז (או אסתר במילים פשוטות) שמתה יום אחד אחרי שנפלה באמבט או שזה כתוצאה מרעלת היריון - אחד מהשניים, אחרי שמראים לנו בצורה כל כך פיוטית את יפתח קליין לוחש לאשתו מילות אהבה בערב קל של שכרות בפאתי פורים הוא פתאום מוצא עצמו אלמן עם וולד חדש בשם מרדכי שאין לו אם ואביו שכול. באותם ימים גם שירה ואימא שלה חיות בסרט מלא באבל, האם לא רוצה שיפתח קליין ירוץ לו לבלגיה לאישה החדשה האלמנה שהציעו לו בעיקר בגלל שאם הוא יילך אז השריד האחרון מהבת שלה יילך יחד איתו, וזה מחוץ לכל חשבון. אז התוכנית של האם פשוטה, להודיע לביתה היקרה שירה שבמקום שהיא תתחתן עם בן ישיבה שמוצא חן בעיניה (איש מוזר ביותר שרואים אותו במעלית בדיכאון חמור) אז היא אמורה לקחת לה לבעל את האלמן של אחותה, שירה על ההתחלה אומרת לא, התדהמה נשקפת מפניה, עולמה חרב, היא בוכה וזועקת, רצה ודוחקת. אפילו דודתה שגונבת את ההצגה מהאם (ורק מהאם) מקשיבה לבכיה ותומכת בשיקוליה המאוד הגיוניים של שירה, שאם מתחתנים אז זה מאהבה, ושיישרף הכול בלחש. ואפילו היא היא, הדודה בעצמה, לא התחתנה מעולם והולכת עם מטפחת על הראש רק בגלל שבגילה המתקדם נמאס לה שאנשים שואלים אותה שאלות קשות או מנסים להבין מה לא בסדר בה (וזה משתקף מראש, תראו את הסרט, תבינו לבד). ושירה אט אט מתחילה ללמוד מה נכון בחיים, מה צריך לעשות כדי לגרום לעולם לחזור לסיבוב הרגיל שלו ולגרום לו להפסיק לזוז הצידה בצורה בלתי פרופורציונלית לחיים הרגילים שהיא אמורה לחיות בהם. כי בעולם של הדת בו נשים צעירות (והיא רק בת 18) שואפות להתחתן מעצם המילה חתונה והעיקר לגדול עם הבעל כשהכול יהיה חדש, ואז לקחת את זה מאותה אישה צעירה ולקבוע לה סדר עולמי חדש זה כבר סרט שגם בסיוטים הכי גדולים שלה היא לא יכלה לתאר לעצמה.
אין בסרט הזה תסריט עצבני מלא בתהפוכות, אין בו פעלולים או סרטי משנה או קווי עלילה מקבילים (לפחות לא רבים), אין בו מסכת עינויים לקהל הצופה שבא לבחון מציאות חדשה אותה הוא לא רגיל לחזות על בסיס יומי. אבל יש בו הרבהנשמה, הרבה מאוד אפילו, כל סצנה נראית כמו חלום, כל צילום משקף מציאות ומלא ברגש, כל פיסת מידע שנחשפת מחושבת באופן טוטאלי לכבד עולם צנוע, וכל טקסט המוקרא מפי הגיבורים שלו בנוי שלבים על שלבים על גבי שלבים על גבי טרסות של שלבים, והעיקר שהקהל יהיה מבסוט.
אהבתי את הסרט הזה מאוד, אפילו ישבתי דקות ארוכות אחרי שהוא יסתיים בקולנוע, ולעומת סרטים אחרים שגורמים לי לקום מהכיסא, לקלל את הרגל שלי שנרדמה או מינימום לחשוב על מה לעזאזל חזיתי דווקא הסרט הזה גרם לי להיות מוקסם ממנו לחלוטין, לשבת ופשוט לתהות בלי לנסות להסביר למה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
