orenjada

אם יש סרט המבוסס על ספר שיוצא בעידן המודרני לאקרנים אולי כדאי לאנשים הצופים בו לקרוא קודם כל את הספר, רק אחר כך יהיה להם מותר ללכת לקולנוע ולקלל.

קחו את האדם הממוצע א' (ותרשו לי להתחיל באות א', זה גם אלפביתי וגם עוד משהו, נניח), תודיעו לו שיש בשעה ככה וככה בערב הקרנה של סרט כזה וכזה עם קאסט כזה וכזה, תנו לו את השם של הסרט ואל תפרטו יותר מדי על העלילה אלא רק תיידעו אותו בדבר שמדובר בסרט שמבוסס על ספר, ולא סתם על ספר אלא על רב מכר. דמיינו שאותו הא' הולך למיצג האמנותי המרהיב הזה בידיעה ברורה שהוא הולך לראות סרט טוב, אם הספר טוב ולא הושקעו בו טריליוני דולרים אז לכל הפחות הוא יוכל לחזות במירב האופציות שיש לשוק הקולנוע בעידן המודרני להציע לו, כל עוד אותם תנאים יושלכו על המציאות של ההווה של הסרט, קרי תקופת היובש בארצות הברית. אותו זמן עלילתי פחות או יותר של סדרת המופת 'אימפריית הפשע', רק ביותר גדול, עם יותר השקעה רק בלי סטיב בושמי.

אותו הא' יגיח לקולנוע בשעה הראויה, יישב לו באולם קולנוע חצי ריק מלא בציפייה לעולם מלא בחלומות ריאליסטיים ככל האפשר, יודע בוודאות גמורה שלא יתאכזב מכלל מה שיגיח לו על המסך, והקאסט שתוקף אותו עוד מהטייטלים בפוסטר של הסרט מרהיב (ככל הנראה מרהיב; מגווייר, דיקפריו, עוד כמה דמויות שהגיחו בסרטים אחרים לאורך השנים אבל אין לאף אחד מושג בעל פה איך קוראים להם), הציפייה עולה לשמיים, האווירה על המסך היא אווירה של מיליונים, טריליוני דולרים שהושקעו בסרט, אבל הסיפור - מקסים ונוגה אבל לעיתים נמתח כמו מים, ומילא זה - ההפקה או הבימוי או התסרוט או הטמטום של מי שחשב על זה - לשים את פאקינג ביונסה וג'יי זי בפסקול של סרט מהמאה הקודמת באותו הזמן שהם לא היו אפילו בתכנון של הביצים של האבא של האבא שלהם זו פאלטה (אפילו שזה ברור שזה מתוכנן), בייחוד כשהם נוכחים כשמראים אנשים רוקדים במסיבות ראווה שיכורים תחת, זה די גרם לאותו צופה א' לאבד מהאותנטיות של מה שהוא ראה על המסך הגדול, אבל זו הייתה הפאלטה היחידה, וברור שאותה הפאלטה נוצרה בכוונה, ככה גם אפשר למכור פסקול מודרני לעלילה של עשרות שנים אחורה, גם לקדם בשיווק מסיבי ספר שאולי עדיין קונים אותו או לוקחים אותו בספריות אבל עכשיו יהיה יותר מסיבי, וגם ליצור סרט באמת טוב, עם עלילה טובה וכוח שוק שיווקי, אבל למה אותו צופה א' מרגיש מעט תפל כשהוא כותב את הביקורת על הסרט 'גטסבי הגדול'?

תבינו משהו - העלילה של הסרט היא נהדרת, אין שום סיבה שלא תאהבו אותה; זהו סיפורו של מר קארוויי, מישהו שחשב פעם להיות סופר ואז החליט שאין בזה כסף, הוא מחליט לעשות את זה בגדול, ואם כבר בגדול אז בוול סטריט, למכור כמה אגרות לאנשים שאין להם מושג במה להשקיע כסף זו דרך מאוד טוב לעשות הרבה ג'ובות, בייחוד אם מדובר בתקופה של המאה הקודמת בה האלכוהול זורם כמו מים בתקופה בו הוא אסור למכירה, הסקס נוטף כמו פריחה במקום מלא אבק, והכול נוצץ, בייחוד אם אתה בא מעולם קצת יותר שמרני. אותו מר קארוויי מוצא לעצמו איזו קאנטה מול המים, מתחיל לתכנן איך חייו הנוצצים ייראו בעתיד, ובדיוק כשהוא חושב שהכול ידוע לו מראש זה מתחיל להרגיש לו קצת מוזר, הוא חש כאילו מישהו צופה בו. הוא מחליט לחקור את הדבר אך במקום לחקור בעצמו ולברר מה לעזאזל קורה אצל הטירה העצומה של השכן שלו (אותו אף אחד לא באמת מכיר) הוא הופך להיות כלי משחק, השאלות היחידות שנותר לברר היא בידי מי? לשם מה? ואז זה מתחיל, המשחקים האלה שהבמאי או התסריטאי או הסופר או התלת מימדאי (יש תפקיד כזה?) עושים כדי למשוך סיפור יפה ונוגה (אני יודע, מילה קצת מיושנת אבל לא הצלחתי למצוא משהו יותר ראוי לכתוב כרגע), ולגרום לאווירה של אקסטזה באוויר, וכן - הסרט בהחלט יצא נוצץ. אבל שלא תחשבו שהפירוט בפיסקה האחרונה באמת מצליח להסביר על מה העלילה, גם לי עצמי שכתב את זה כרגע התקצור הזה מרגיש די דלוח, בעיקר בגלל שזה לא העלילה, זה בעצם סיפור אהבה, טראגי, מרגש, וגם קצת ...

רגע, רגע, רגע, תעצרו את עצמכם, לא באמת בא לי לפרט לכם על מה הסרט או על מה אתם הולכים לראות אם תטרחו לראות אותו, ושלא תטעו לחשוב אחרת, כשאני כותב משהו על משהו אני לא אמור לתאר מה ראיתי, אני אמור להתלהב או לקטול את הפרטים שבו, להיכנס לנימי נשמתו, לחייו, לנסות להבין את הבמאי, את השחקנים, אפילו קצת את המאפרת ואת הנער מים שרץ להביא כוס משקה תוסס לאחד מעוזרי הבמאי הזוטרים (כן, הא!). אבל לא יודע למה, משהו חסר בביקורת הזו כמו שהיה חסר בסרט, אני לא אגדיר את זה כאכזבה כי די יצאתי מהאולם קולנוע נרגש, אפילו המילה האחרונה שנפלט לי מהפה בשנייה שהסרט תם היה 'כלבה', אבל זה ניתן לאיבחון פרטני על ידי כלל צופה וצופה. אני חושב שהכול קרה בגלל שבקצה השורה בה ישבתי היה איזה איש מניאק שלא הפסיק לנחור, ולא סתם לנחור בצורה אקראית, האפס נחר בצורה יותר ויותר ברוטאלית ככל שהסרט התקדם עד שלעיתים נדמה כאילו הוא היה שתול של ההפקה וכל מה שהוא ניסה לעשות על ידי נחירותיו הגרנדיוזיות היה לשים אקסטרה סממנים על סצנות ייחודיות בסרט, את האמת - זה עבד, אפילו שחצי אולם ריק גיחך קלות.