"פה גדול" אמרתי, ואז הרחתי את השום בוקע משיני הפציינט. מזל שיש לי מסיכה על הפנים ככה שהמטופל לא היה צריך לחזות בפניי המתעוותות.
שיניו היו מלוכלכות עד כמה ששיניים מלוכלכות יכולות להיות מלוכלכות, ממבט על זיהיתי חתיכות בקר בסצ'ואן, טופו עם תירס ומעט פטרוזיליה בטוחנות האחוריות. זיהיתי גם בין שין לשן ובצמידות לחניכיים מעט עגבניות, שרי כמדומני, המיץ שלהן התיז על מסכת פניי ככל שהמטופל הוסיף לנשום.
געיה נשמעה, עצרתי נשימתי.
"מוווווווווווווווווווווו", קפצתי לאחור, ידיי רועדות, שאלתי את הבחור "מה זה צריך להיות?". בגרון ניחר הוא ענה לי "סליחה?!!??" חשבתי שדמיינתי. עם מקדחה רועדת בידי שוב ניגשתי אליו, נלחצתי לרגע.
וכשהקדיחה החלה שוב השתלטה עליי ההרגשה המוזרה הזו שאני שומע חיות. זיהיתי ארנבת, ופרה, אפילו חתול, יונה וגם תרנגולת.
ביקשתי סליחה שוב ויצאתי מהחדר. קראתי לעוזרת שלי ואמרתי לה שתשחרר את הפציינט ותקרא לאחד חדש, הבחור הזה הלחיץ אותי.
אל חדר הטיפול ניגשה ישישה, ריח של בושם עז באפי, בירכתיה לשלום.
התיישבה, התווכחה ופתחה את פיה, ניגשתי עם המראה הקטנה ובהביטי פנימה שמעתי צמיחת ירקות מהאדמה, עצים שנופלים, שאונה של דבורה שמאבקת פרחים ואולי גם דב נמלים עובד, אינני בטוח.
ביקשתי סליחה, בשנית, לקחתי יום חופש.
אני מפסיק לאכול בשר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
