בשנת 1962 הקים ארנולד בניש (מלך החצילים-מלך הבלקן) מסעדה ענווה בשם "הפינה הבלקנית" בצריף קטן ליד חוות סוסים בשדרות רוקח של הימים ההם. שירות נהדר, תפריט מזמין ויחס חם לכל לקוח עוררו סערה ברחובות ארץ ישראל המתפתחת, פוליטיקאים ואנשי בוהמה החלו להגיע למקום, ליין קבוע של קהל מאמינים החל לפקוד את המקום מדי יום ביומו, וארנולד האגדי החל ליהנות מפרי עמלו.
דור שני למשפחת בניש, בניהול הבן יואב, העביר את "הפינה הבלקנית" למיקום חדש ליד מגרשי הספורט של הדר-יוסף, שינה את שם המסעדה ל"ארנולד" וחידשה כפאב מסעדה בסגנון אנגלי הפונה לקהל עממי במחיר שווה לכל נפש.
הדור השלישי- יהונתן, מנצח על הבר ומשנה את האווירה של "ארנולד" והופך אותה למושכת לדור הצעיר של ימינו. עדיין קיים במקום ניחוח של התרפקות על העבר וספות אדומות מזמינות ביותר, אך הבר הגדול והמרשים במקום מסמל את השינוי שמנפיק הדור הצעיר לקהל הרחב. נכדו של ארנולד האגדי ישב עימי ועם ידידתי למנת אלכוהול טעימה, הרמנו כוסית לחיי הדורות הבאים, שוט של אבסולוט בדם ב-26 ש"ח שגרם לדם לפעום בעורקים, מוסיקה נוסטלגית של הדייר סטרייט ופינק פלויד, והבנה טוטאלית שיש חיי לילה בהתהוות בצד המתחם של מגרשי הטניס בשכונת הדר יוסף בתל-אביב.
הערב בפאב החל בצ'ייסר אמרטו שקדים מעולה (אני מכור למרציפן, זה הכי הזכיר לי את הטעם) ב-15 ש"ח בלבד, מלצריות נאות בלבוש חופשי פינקו את השולחן מ"כף רגל ועד ראש"; ארבע מנות ראשונות ב-33 ₪ עם כיכר לחם שיפון מדגנים מלאים (10 ש"ח). הכי נהניתי מ"קלמרי יצחקי" (על שמו של אחד מלקוחותיה הקבועים של המסעדה) עם פטריות פורטבלו מושחרות, רוטב יוגורט נהדר ואספרגוס (43 ש"ח). אך לא בארוחה עסקינן, אלה באווירה הנהדרת שמשרה הפאב מסעדה. מסך טלוויזיה ענק המקרין משחקי ספורט, בשילוב עם אלכוהול מגוון וזול מוסיקה מצויינת, בחורות יפות, והכי חשוב – יחס חם ומלבב שלא משתנה ורק עובר בגנים של משפחת בניש מדור לדור.
מקום נהדר לערב של בילוי, גם בגלל שבשאר תל אביב הבנויה אין בכלל מקומות חנייה, וגם בגלל שנוסטלגיה תמיד מנצחת חדשנות.
לסיכום: אם מגיעים למקום זה, זה בכדי להישאר, ולא רק לארוחה זריזה.
מסעדת "ארנולד". רחוב שטרית 6 (מרכז הספורט), תל אביב. טלפון: 03-6484911
פתוח: א' – ש' 14:00 - 02:00 (ואף מעבר לכך).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
