"כל אחד רוצה להיות" שר אריק איינשטיין באחד מאלבומיו ומספר על הרצון הבלתי נלאה הנמצא אצל כל אדם להיות משהו בחייו: טייס, סופר, זמר או אפילו אילן רמון.
לכל הרוצים למיניהם אפשר להציע דבר אחד, וגם כאן אבחר לצטט משיר: "לא כל מי שרושם שירים הוא משורר, לפעמים הוא סתם אדם שראה פרח יפה"- אם ליאור אשכנזי מסוגל להיות גם כלי פסיכי בידי היוצר אסי דיין וגם ג'ק באוור יהודי בללכת על המים ושות', מי אמר שכל העולם אינו במה, הרי כולנו כלי משחק בעולם הזה, כולם שקרנים פתולוגיים בהשפעת הצבא, וכל אחד מסתכל במשפחה שלו ורואה את עצמו בדרך כזו או אחרת, משפחה לא בוחרים וגנים זה דבר שצריך לקבל באהבה ולא להתעצבן על מה שמפריע פחות או יותר.
מה כל כך רע בלרצות להיות משהו שאתה רוצה להיות?- אין שום דבר רע בכך, רק בעיה אחת נוצרת, כדי להיות הדבר אותו אתה בוחר להיות אתה לא צריך שיהיה לך הרבה כסף, אתה לא צריך שיהיה לך הרבה פרוטקציות, אתה לא צריך שיהיה לך אפילו בריאות שאינה לקויה, אבל אדם זקוק לדבר אחד מאוד ספציפי כדי לעשות את מה שהוא חלם עליו בתור ילד- אמביציה להזיז את התחת, יש לכם את זה, אז נאס"א מחכה לכם, אין לכם את זה, אז תעשו את מה שאני בחרתי לעשות- תתלוננו.
תתלוננו על המורים מהתיכון שהורידו אותכם הקבצה, תתלוננו על הסמל שעשה לכם קאדר עצבני בטירונות בגלל שהלכתם לבדוק הודעות קוליות בפלאפון באמצע הלילה ביום הולדת שלכם, תתלוננו על הפקיד בדואר שבגללו לא הגיעו חבילות ששלחתם מהמזרח הביתה, והכי הכי חשוב תתלוננו על עצמכם, על כך שהזדקנתם, על כך שהפכתם להיות דומים להורים שלכם, וכשהתלונות יבצעו את זממן ותהפכו להיות שוב עצבניים, אז לכו להשתכר, למה? כי להיות אנושי זה כיף וחלק מהכיף הזה (בתור אנשים צעירים לפחות ) אומר שלהתפרק זה לא כל כך נורא, אולי זה רק עוזר לכולם להגשים בדרך אחת או אחרת את מה שהם חלמו עליו בתור ילדים, את מה שהם דמיינו את עצמם עושים "בעוד 10 שנים מהיום.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
