הלכתי לראיון עבודה במעריב, הם ביקשו שאכתוב דוגמא, כתבתי, לא קיבלו, אשמח לדעת מה את/ה חושב....
נקודת מבטו של השרץ
נקודת מבטו של המקק הנמחץ על ידי מגף אימתני, ספר עב כרס או עיתון מגולגל היא די שונה מנקודת מבטה של אישה העומדת על כיסא וצורחת: "אמא'לה, ג'וק". אז מה אם גזע המקקים יהיה הגזע היחיד בעולם שיצליח לשרוד בבריאות מלאה ולאורך ימים לאחר נפילת הפצצות האטומיות. האם זה אומר שחייו אינם חיים? שאין לו משפחה? שאין לו ילדים או רגשות? האם זה אומר שזה בסדר לעשות סרט על מדבירי חרקים, אך לא לנסות אפילו לשאול את אחד השרצים לנקודת המבט שלו ושל רעיו ללהקה?
בעלי החיים "הנחותים" תפסו מקום של כבוד ברפרטואר ההיסטוריה המודרנית לפני שנים רבות. אילו היו להם היסטוריונים אז סיפוריהם הנבחרים היו על הנחש מגן העדן, מיתולוגית החיפושית של בני האנוש המצריים, ראיונות בלעדיים מהעיר ההרוסה "הירושימה" ואפילו הצצות מיוחדות אל מאחורי הקלעים של צילומי הסרטים המצוירים המפורסמים בעשורים האחרונים.
"הרוסים באים" זעקו כותרות העיתונים לפני כשבוע, והחדירו פחד רב בלבם של המהגרים לארץ הקודש מחבל קווקז הקר. ההרגשה הכללית בצפייה בכותרות הבולטות בצבעם האדום הבוהק הביאה להרגשת נחיתות ופחד מפני האיום המתקרב, אמנם זה רק איום אל גרוזיה (גאורגיה, אני יודע, הם עברתו את השם) וסביבותיה. אך אם האוונגליסטים, המשיחיים והמטורפים החלו לפצוח בריקודם הקבוע על כך שמלחמת גוג ומגוג מתקרבת. גם על גזע השרצים הוטלה לאחרונה המשימה להתחיל ולהיערך למלחמת העולם השלישית ונפילת הפצצות. גם להם יש עולם תרבותי משלהם. יש להם עיתונים וסרטי טלוויזיה, יש להם תרבות ודיור, יש להם אפילו משרד פניות הציבור ואוניברסיטאות. גם אם בני האדם לא מודעים אליהם או לא יודעים איך לתקשר איתם זה לא אומר שהדבר אינו קיים או שאינו מתקיים. גם להם יש בתי חולים לחולי נפש ופסיכים הסוטים מן הזרם הישר. גם להם יש אמונה, מיתולוגיות ואלילי שקר.
כשאני חושב על איך בני האדם מתנהגים אל בעלי החיים שלהם אני מתבייש. אולי היה עדיף אם היינו נוהגים כפי שנוהגים אנשי מדינות העולם השלישי, פשוט חיים לצד החרקים ולא כאלילים מדבירים אימתניים. במזרח הרחוק יש שני סוגים עיקריים של בני אדם: אלו שאוכלים שרצים, גם בפינות רחוב, ואלו שחיים בהרמוניה עם הטבע ונותנים לעכבישים את מרחב המחיה הטבעי שלהם.
ניסוי פשוט שנערך במיקום מסתורי בישראל לאחרונה (ממש כמו פורמט "האח הגדול" הנוחת עלינו בקרוב) בדק עד כמה הרמשים אכן משפיעים על חיי היום יום בדירת רווקים טיפוסית בדרום תל אביב. הניסוי בדק בעיקר מי פולש יותר לתחום המחיה של השני; בן האנוש או החרק.
הניסוי נערך, אובחן וקוטלג על ידי מיטב הפרופסורים ושלושת מסקנותיו העיקריות ברורות:
- הזבל ושימושיו: שקית האשפה של בן האנוש חייבת להיות סגורה ואטומה, מיטב השאריות יכולות לחכות בקערה גדולה המונחת על הרצפה לצד הכיור. ואם ישנה פלישת נמלים, אז פשוט צריך לתת ללהקה לסיים את המשתה ואז לנקות.
- מרחב המחיה באיזור המקלחת: עכבישים אוהבים לחות אך שונאים מים. רצוי לשמור להם ולחרקים החנוטים שלהם (משתה החורף) מספיק מרחב לנשימה ואפשרות להתפרסות על פני שטח רב. הם לא אוהבים לראות אותנו עירומים בדיוק כמו שאנו לא אוהבים לראות אותם מתקלחים איתנו.
- ניקיון הלובי: אין כמו לראות מקק מבסוט, כשנקי הוא מרגיש חופשי, הוא גם לא תמיד נשאר. מקק שצועד על פני רצפת לובי נקייה הוא מקק שלא סובל, הוא מקק שתר אחרי פיסת לכלוך אימתנית להתפלש בה, הוא מחפש אוכל ורק לחיות. הוא לא בא להפריע, הוא רק מחפש חבר.
למרות עשרות סיפורי האימה על הג'וקים הקיימים אצל כל אדם, למרות שהמדבירים כבר ממזמן תפסו מקום של כבוד כאנשים שעוזרים לנו לבזוז את עולמם התרבותי של הרמשים, זה עדיין קצת מציק בעין לראות את כל ארגוני זכויות בעלי החיים באים וזועקים פעם אחר פעם על זכויות בעלי החיים, אך לא ראיתי עוד גוף שבא ונלחם למען זכויותיהם של הג'וקים לא למות מידיו של רעל אימתני בצורת בקבוק K500 . נגדיל ונספר שרבים מהמדבירים יצאו באחרונה במבצע שיוודא הריגה בגופות הרמשים, המבצע נקרא 'אחריות' והלוגו שלו: "גם אם לא הרגנו את כולם בגל הראשון, אנחנו עוד נחזור לסיים את העבודה".
על פי אתר האינטרנט של "המשרד להגנת הסביבה": בעלי חיים מוגדרים כמזיקים לאדם כאשר הם עלולים לגרום להעברת מחלות, לפגיעה בגוף האדם, לנזק לרכוש, או להוות מטרד בלתי נסבל לאדם.
אז אם כך הדבר, למה אף אחד לא עוצר את הטבח הקיים במקקים שלא עושים דבר מלבד להיות קיימים.
חוץ מזה, אחרי שסוף סוף הבנתם איך להסתכל מנקודת מבטו של הג'וק על החיים, אולי הגעתם למסקנה היחידה והנכונה, אולי פשוט צריך להפסיק לנקות את הבית ולהתחיל לחיות עם הג'וקים בהרמוניה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
