"איבדתי את המשקפיים, איך אני יכול לראות את הסרט הזה ככה?" אמרתי ליחצנית הסרט החדש 'סוויני טוד' אחרי שבכניסתי לאולם הקולנוע החשוך באיחור מועט נשמט הפופקורן מידי ואיתו הזגוגיות שעוזרות לי במלאכת הראייה. " אני מצטערת אורן, אני לא יכולה לעצור את הסרט ולהדליק את האורות, ברור לך שזה יפריע לכמעט 250 איש בקהל, זה לא ריאלי, תבין את זה!".
ככה התחיל הרומן החדש שלי עם סוויני טוד - הספר השטן מרחוב פליט, בשורה ראשונה, מטר וחצי מרחק ממסך בגובה 10 מטרים לפחות. לפי דעתי אין סרט אחר ששווה לראות אותו כה קרוב, אם רק היה אפשר להריח ולחוש קולנוע ולא רק לצפות בו הייתי יוצא מהערב ההזוי הזה מבסוט ביותר.
בתור סרט מחזמר רווי בשירים הזויים על מוות ואבדון, מלא בקורבנות שחוטים ונשכחים, מלא בהיתזים רבים של דם ומלא בשחקנים מוכשרים ומעולים לא ציפיתי ליהנות יותר מדי, הגעתי בגלל ג'וני והדם, נהניתי בגלל הלנה בונהאם קרטר (האישה קופה) ובגלל סשה ברון כהן (בוראט) שנבחר להיות המת הראשון (די בטוח שזה בגלל שהוא יהודי) והכי הרבה נהניתי כי הסרט הזה לא נופל כלל וכלל מכל הבלוקבאסטרים שהפציצו את אולמות הקולנוע בתקופה האחרונה.
ג'וני מגלם את דמותו של בנג'מין בארקר, אדם שנכלא שלא בצדק למשך 15 שנה בצידו האחר של העולם וברח חזרה ללונדון כשנקמה בלבו. בתחילת העלילה (אותה הפסדתי) דפ נשוי באושר, ללא נקמה ברגשותיו ורק עם רצון להמשיך את מסלול חייו שנטווה, מעשה שארע הוביל אותו להתמרמר על החיים, על אלו שבגללם איבד את אשתו ואת מסלול הפנטזיה, וזה מה שיצר את השטן שבו, דמות מיתית שלא בוחלת ברצח ובמוות, כל עוד הדבר משרת את האינטרסים של ההפקה.
לצד גלוני הדם שג'וני דפ עוזר להנפיק לטובת אלו שמשלמים כסף נמצאת לה הגברת הלנה בונהאם קרטר בתפקיד המלווה הנאמנה והאובססיבית שלו, הגברת נלי לובט.
כאילו לא הספיקו לנו שחיטות הגרון הנבזיות שאדון סוויני מייצר על ימין ועל שמאל באה לה הגברת לובט ומראה לנו איך כל העולם קניבל ונהנה מאכילת בשר אדם, כל עוד הוא מוגש בצורה הנכונה; שחוט, דחוס, אפוי ומפולפל.
אז אמנם מדובר במחזמר ולא בסרט אקשן טיפוסי, מלא בפרצופים מוכרים ומיתיים, אבל בתור סרט ששווה ללכת אליו בקולנוע, הספר השטן מרחוב פליט בהחלט עומד בכל הקריטריונים המינימליים ששווים ללכת אליהם בקולנוע: דם, קניבליזם, סכינים והרבה הומור.
סוף סוף נפתחה לה לפי דעתי עונת 2008 בקולנוע, מישהו חוץ מג'וני היה יכול לעשות את זה, אני לא חושב.
וחוץ מזה, למחרת הסרט כשנאמר לי שהעובדה שמצאתי את המשקפיים בשלמותם בסיום ההקרנה נחשבת לנס, זה רק הוסיף מבחינתי להתרשמותי מהעלילה, גם אם אתה עיוור אין שום סיבה לפספס את סוויני טוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
