|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
עולם מלא במשרתים
דמיינו לעצמכם את המצב הבא: אתם חוזרים מהעבודה, האוטו נוהג, אין פקקים ועל הדשבורד מופיע טיימר שסופר לאחור את זמן ההגעה שלכם הביתה. משרת ממוחשב אישי שואל אתכם האם תרצו שהבויילר בבית יידלק כדי שיהיו מים חמים בשנייה שתגיעו הביתה. אתם עונים לו שלא אבל שאין שום בעיה שתא מספר 365 במקרר יתחיל להפשיר לכם את החזה עוף לארוחת ערבלקטע המלא...
|
נכתב על ידי
,
9/11/2014 11:59
בקטגוריות thoughts, אינטרנט, טכני, מבוסס על אירועים אמיתיים, מחשבות, ספקיות, פנטזיה, קשקושים, אופטימי, אינטרנט, עבודה, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
36 הפניות לכאן
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
סדרה עם דם
לפעמים אני סתם פותח מסמך וורד ומתחיל להשליך עליו עצבים, בעיקר אם עבר עליי יום לא קל, לרוב מה שאני רושם עליו רק מרוויח מהמצב, בעיקר כי הוא מקבל את שיא ההקאה על המקלדת שאני מצליח להוציא בלי להסתכל אפילו מה נכתב חוץ מטיפה עריכה מתקנת בדיעבד. בוא נעשה את זה פשוט ולא נפריז יותר ממה שצריך, אני הולך להמליץ לכם על סדרה מסוימת בלי להזכיר את שמה או את הדמויות שלה ומי שיצליח לנחש שיבושם לו, לזכות במשהו הוא לא יזכה כי אין לי ממה לתת, אולי פיתה קפואה מהפריזר וגם זה בספק.לקטע המלא...
| |
משהו חייב להשתנות (סדרות טלוויזיה מבוטלות בלי לסגור עלילה)
יש תופעה מאוד מעצבנת שמתרחשת יותר מדי זמן ולאורך שנים בקולנוע ובעיקר בטלוויזיה, תסריטאים חושבים שאם הם יעשו קליפהאנגר מספיק עצבני אז ההפקה שאחראית על הממון תטרח לאשר להם סיבוב נוסף (סרט המשך או עונה שנייה). אז מי שכותב את העלילה חושב שאם הוא לא יענה על כל השאלות בתום העונה אז הוא בטח יקבל גמילות חסדים וקצת סימפטיה ורחמים להמשך ושבטוח יתנו לו עוד כמה דקות של עלילה כדי לסגור כמו שצריך את מה שצריך לסגור. ואז ההפקה מחליטה אחרת, לא יהיה המשך לסדרה, שהקהל יבין לבד ושיסיק את המסקנות המתבקשות כי אפילו לא שקל (או במקרה האמריקאי כמה סנטים) יסבסד לשחקנים את הבופה של ארוחת הצהריים, כי לא היה רייטינג, כי לא היה מספיק מיליונים ברחבי ארה"ב (בלבד, למרות שגם בארץ זה קורה) שטרחו לראות בפריים טיים את הסדרה ולהכניס למפרסמים מרפקים כדי שיפתחו את הפנקס צ'קים. ואז הקהל נותר במלוא מובן המשמעות עם הזין ביד, אפילו לסיים סדרה לא יכולים כמו שצריך, מי בכלל רוצה לחשוב לבד כשיש תקציב כל כך גרנדיוזי שאמור לתת לנו תשובות לשאלות וטלוויזיה הרי נועדה במקור להיות בידור להמונים, לא משחקי חשיבה (או לפחות זה היה ככה בעולם אוטופי בו האדם המצוי הקופיפי לא באמת אמור לחשוב).לקטע המלא...
| |
סופעונה (סיכום סדרות עונת חורף 2011)
מלבד הטראש טי וי הרגיל שממלא את הטלוויזיה בעונותיה הסדירות של שנת 2011 יש עוד ז'אנר טלוויזיוני שכמעט ולא זוכה להכרה על גבי עיתונים, אתרים או סתם אנשים משועממים שמחפשים על מה לכתוב באינטרנט – ז'אנר הטלוויזיה שנקרא 'הדרך הכי מנוונת ספק מטומטמת שאפשר לשרוף זמן'. יש כמה סדרות שסגרו עונה לאחרונה, אם טרחתם לראות או אם לא זה ממש לא מעניין, העיקר שעונת חורף 2011 תמהלקטע המלא...
| |
חזון אחרית הרשת
יום אחד האינטרנט ייפול, לא יהיה בו אתרי חדשות, לא יהיה פייסבוק, לא יהיו בלוגים או אתרי צפייה ישירה, לא יהיה בן כלום, הוא גם לא יהיה דף חלק, סביר להניח שברגע שהאינטרנט יתקלקל זה גם ישליך על המחשבים של כולנו, כל מה שאי פעם נוצר ייהרסלקטע המלא...
| |
אונדין (ONDIN) - ביקורת
סרטי אגדות הם סרטים נדירים, עוד יותר נדיר למצוא סרט שמדבר על מיתוס בתולת הים הקלסית שעולה מן המים, משילה פרוותה, מתאהבת בבן אנוש ובמשפחתו ובורחת מכל מה שהעבר שלה מייצג, והכי נדיר למצוא סרט אגדה שרק לוחש לך על מיתוסים ומתנגן עליהם לאיטו בלי באמת להראות אפילו פיסת פנטזיה.לקטע המלא...
| |
דרכו של לוחם (The Warrior's Way ) - ביקורת
יאנג (ג'אנג דונג גאן) שייך לשבט של לוחמים, הוא חונך להיות לוחם, הוא אומן להיות לוחם, הוא גדל וגודל להיות לוחם והוא נושם כדי להיות לוחם, לא ברור למה לא הגדירו את התפקיד שלו מלכתחילה כנינג'ה אבל ניחא, דם זה דם, יום אחד הבוס שלו שולח אותו לטבוח בבני משפחה של אויבי השבט, אחד אחד הוא הורג את כולם ואז כשהדם זולג מכל פינה הוא מגלה שנותרה רק דמות אחת לחסל בשביל לקבל העלאה במשכורת, להרוג תינוקתלקטע המלא...
| |
מגה מוח (MEGAMIND) - ביקורת
כשאני מנסה לחשוב על דמויות של אנשים/גיבורי על רעים שהרימו קמפיין של סרט בכיכובם אני לא מצליח לזכור אחת כרגע, היו דמויות של נבלים בהיסטוריה של הקולנוע ולא מעטות, אבל אחת שביססה את כל הסרט מסביבה כמובילת הדגל לא מצאתי, או לפחות לא הצלחתי לחשוב עליה ברגע קצר אחד.לקטע המלא...
| |
מופע הפלאים של ד"ר פרנסוסׁ(The Imaginarium of Doctor Parnassus) - ביקורת
ככל שאני חושב על זה אני נעצב יותר ויותר, הית' לדג'ר מת כבר לפני תקופה ולא תהיה יותר אפשרות לראות אותו בסרט קולנוע/טלוויזיה או אפילו תיאטרון. באחת הסצנות המעניינות בסרט האחרון שלו שעוד אפשר לראות אחד השחקנים שנכנס לנעליו מביט לעבר נהר עליו שטות ספינות ועל כל ספינה וספינה יש תמונה של שחקן קאלט כזה או אחר שנפל ומת בשיא הקריירה שלו, ובתור אקט של צביטה בלב הדמות הזו באה ואומרת שהשחקנים האלו לא מתו והם לא ימותו לעולם, הם יישארו בליבנו לעד וכל עוד יש תמונה אחת שלהם שרצה במוח הצופים השחקנים האלה יחיו לנצח. לקטע המלא...
| |
כשהעתיד ידוע גם 'פלאשפורוורד'/'הבזק לעתיד' מתה (FLASHFORWARD - THE END)
מי לא רוצה לדעת מה צופן לו העתיד, גם הצצה קטנה תספיק, גם אם לא נקבל תשובות לכל השאלות זה יספיק, כמה ילדים יהיו לי? כמה נשים יהיו בחיי? כמה כסף יהיה לי בחשבון בנק? באיזו עבודה אני אעבוד? באיזה מקצוע אני אעסוק? אני אעשה את מה שטוב לי או שהכול יהיה פשרה אחת גדולה? באיזה גיל נמות ועד איזה גיל אחיה? והשאלה שכולנו מצפים לדעת אותה הכי הרבה - להיות מאושר זה ריאלי או שהכול עניין של פרופורציה ופשרות? ומה אם נקבל את ההזדמנות להביט 5 דקות קדימה אל העתיד, זה אומר שהתשובות ימצאו חן בעינינו או שהכול עניין של פרספקטיבה. נניח והעתיד הראוי צץ לו לביקור בהווה, רק נניח, נניח וראינו בו משהו שלא מצא חן בעינינו, נניח וכל התוכניות והציפיות והמחשבות והתהיות והכול כולל הכול נראות כחורבה אחת גדולה ומעלת עשן. נניח ואנחנו נראה משהו שלא מצא חן בעינינו, אפילו לא בגרוש, האם עדיין נגיד כן כשמגלה העתידות השכונתי יבוא ויציע לנו להסתכל קדימה או שעדיף להישאר סופר פסימיסט, להסב מבט ולהפנות את הגב מההזדמנות לראות קדימה. לקטע המלא...
| |
אבודים - THE END (ביקורת)
מה שנוחת חייב גם להמריא, מה שמת חייב גם לחיות, מה שהתחיל חייב גם להסתיים ומה שנראה לכולנו כל כך מוזר, כל כך לא ברור, כל כך לא ידוע, גם זה היה צריך להיענות בדרך אחת או אחרת. 'אבודים' נגמרה ועל הדרך עשתה את כל הניסיונות לתת תשובות לבערך מיליארד בני אדם בכל העולם (ואני מאוד מצטער שיש רק 13.2 מיליון בני אדם שראו את סיום הסדרה הזו, משהו בנתון הזה קצת לא הגיוני, במיוחד שיש יחס של PEER אל מול SEED של בערך טריליון במי שבוחר להוריד את הסיומת דרך הרשת, אבל אני משער שזה מה שקורה כשסופרים רייטינג רק של מי שרואה טלוויזיה בכבלים). תשובות מהותיות קיבלנו? כן. תשובות לשאלות משניות קיבלנו? בערך. את כל התשובות קיבלנו? לא. סיפרו לנו סיפור ונתנו לנו סיום, השאירו לנו את כל הפתח לנתח את מה שקרה בעצמנו בלי שאף אחד באמת, אבל באמת, יסביר לנו מה זה האי, למה הוא נוצר, מאיפה הכול התחיל, ועוד בערך 15 (והרבה יותר) שאלות שהתשובות שלהן לא סיפקו את הצופים.לקטע המלא...
| |
פרינג' (FRINGE), סוף עונה שנייה - ביקורת
השנה היא 2007-2008 לערך, אבודים לא תימשך לעד וג'יי ג'יי אברהמס צריך לחשוב על סדרה חדשה שתחזיק את השם שלו כטוויטר הכי מדובר אחרי מותה הצפוי, הוא מתחיל לחשוב על סרט, קורא לו קלוברפילד, יוצר מפלצת מוזרה, נותן לכמה חבר'ה צעירים מצלמה ונתן להם להשתעשע בסרט שמציג אל העולם מפלצת מאוד מפחידה שרואים לאולי 1.5 דקות זמן מסך, עובד לו? אולי בקופות, מבחינת סרט שמותיר בך חותם ממש לא, מבחינתי בסרטי האימה הכי מצופים הוא יוצא בסך הכול אחד פחות גרוע מ"פעילות על טבעית" של אורן פליי. אז אברהמס מתחיל לחשוב קדימה, בערך ב-2010 תסתיים אבודים ודקה אחרי שהיא תיגמר הוא צריך לתכנן סדרת מופת חדשה. אז אברהמס עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, משקיע את מרצו, כספו, ביציו ורצונו והכי חשוב גם את השם שלו בסדרת מדע בדיוני, לא ברורה, מאוד הזויה, די מוזרה ומאוד מאוד מרתקת, פרינג' שמה.לקטע המלא...
| |
אגדת המחפש (LEGEND OF THE SEEKER)/חרב האמת - למה תמיד יש פער בין מה שקוראים בספר למה שרואים על המסך?
ואז הגיע ערוץ הפנטזיה בטלוויזיה האמריקאית של בערך שנת 2009, החליט שמה שטוב לדמיון יכול להיות גם טוב למסך הקטן. הטלוויזיה לקחה את הסיפור ושינה לו את האימא, שינה לו את האבא, שינה את התשובות שמי שקרא את הספרים זכה לקבל ויצר עולם שמבוסס על אותו העולם אבל עם הרבה יותר עלילות משנה מפרכות ומייגעות בדרך אל סיום ידוע מראש, הטוב מנצח והרוע מפסיד, אין מה להאשים את ההפקה הטלוויזיונית שבסך הכול עושה את מה שכולנו היינו עושים אם הייתה לנו הזדמנות, לקחת משהו פועל ולעשות עליו קופה. כמו שנאמר - אם את הארי פוטר ואת טולקין אפשר להרוס אז מי זה בכלל סופר קקיוני כמו טרי גודקינד, הוא יצר לנו עם הדימיון פתח, עכשיו אפשר לשעבד אותו לטובתנו...לקטע המלא...
| |
נקמת הטיטאנים (CLASH OF THE TITANS) - ביקורת
פרסאוס נולד לתוך העולם וישר הוכנס אל תוך ארון קבורה ביחד עם אימו והושלך המימה. בדרך כלשהיא הארון צף, האימא מתה, פרסאוס חי. כמה וכמה שנים עוברות ופרסאוס הפך להיות סאם וורת'ינגטון, במקום להסתובב בעולם העתידני של ג'יימס קמרון ושות' (שליחות קטלנית) הוא מתחיל להסתובב בעולם המיתולוגי של לואיס לטייר ומתחיל במסע לקטול מפלצות שעליהם קראנו רק בספרים. פרסאוס נולד לאימא בת תמותה ולאל שחשש מפניו ולכן השליכו היאורה, כשהבן נותר בחיים מתחיל הגורל להיכנס לתוקפו ועל פרסאוס לאמץ את המוטל עליו ולצאת למסע לנבכי נשמתו בכדי שיקבל את מה שהוא ולא יתעלם מכך פעם אחר פעם רק בגלל שהוא בז לאלים...לקטע המלא...
| |
{הפאלטה השנתית של "דה רוק"} - פיית השיניים (tooth fairy) - ביקורת
קחו כוכב WWE מהעבר שעבר לקולנוע ויצר לעצמו וואחד שם בסרטי פעולה שרצים לך קדימה מול העיניים, קוראים לו דה רוק, אפילו אם אתם רוצים אז קווין ג'ונסון, קחו ממנו את האפשרות רק ללכת מכות לאורך כל העלילה של הסרט, שמסתבר שזה הדבר היחיד שעושה לו טוב לקריירה כי לשחק הוא לא ממש יודע, תנו לו אפשרות לשחק בקומדייה מטומטמת עם טוויסט על סרט פנטזיה. תנו לו כינוי חזק, אפילו "פיית השיניים" תופס, תנו לו את האפשרות להראות עצמו ככוכב הוקי מהעבר שמתדרדר עם השנים והופך להיות כל כך ממורמר מימי התהילה שלו שחלפו מבלי לשוב, עד כדי כך שהוא לא סותם את הפה והורס לילדים את המיתוס שלהם על חלומות ופנטזיות שיש רק לילדים שעדיין מאמינים בקסם.לקטע המלא...
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
