מגיל קטן מלמדים אותנו שחייבים תואר בחיים כדי להצליח. חייבים תואר ראשון, חייבים תעודה מקצועית, חייבים משהו ביד כדי שנוכל לעשות ביד. חייבים לפעול על פי המוסכמות בכדי שהמוסכמות יקבלו אותנו. חייבים לשבת על התחת וללמוד כדי להצליח. חייבים לשבת על הלימודים בשביל להזיז את התחת.
אנחנו לומדים בגן, לומדים ביסודי, בתיכון, בצבא, באוניברסיטה. אנחנו לומדים ביום יום, לומדים בעבודה, לומדים בארוחות, לומדים כשהולכים, כשיושבים, כששוכבים, כשמתעוררים. לומדים כשמכינים קפה או מלוואח עם שוקולד. לומדים עם סיגריה או עם ויסקי נקי. לומדים עם מוזה ובלעדיה. לומדים גם אם רוצים וגם אם לא רוצים. לומדים כי צריך, לומדים כי אמר לנו.
אם הגעתם עד הפיסקה השלישית אתם בטח תוהים WTF? אז אני אגיד לכם... תואר זה לא חלום, זה רק דרך להשגת אמצעי. מה קורה אם אתה עצלן. מה קורה אם אין לך כוח לשבת יותר לשבת וללמוד, מה קורה אם אין לך כוח לשבת ולשרוף עוד זמן על לשבת וללמוד. מה קורה אם מתחשק לך לצעוק לכל העולם 'לך תזדיין'. אני אגיד לכם מה קורה – סביר להניח שאתם האנשים המתאימים ללכת לעבוד במקדונלד'ס. והחלומות – בצד.
למה הקסם לא יכול להביא עבודות שיתאימו לך בחיים בלי שתצטרך להזיז את התחת יותר מדי. קוראים לזה כישרון טבעי. יש לך את זה ומישהו טרח להעיף מבט לכיוונך. שיבושם לך... אין לך את זה אבל אתה כן חולם, קו"ח אתה יכול לשלוח דרך מאגר עבודות המינימום ברשת.
מקסימום – עד גיל 60 – אתה יכול תמיד לנסות ללכת ולעבוד בקיוסק מתחת לבית – או מקסימום לפרסם בפייסבוק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
