orenjada

ישו הלך על המים, ככה גם ליאור אשכנזי, אחד בספר והשני בסרט, בשניהם זה היה בסך הכול בשביל הרזומה. כדי ללכת על המים צריך לנקות את הראש ממחשבות ולהסתכל קדימה (או כך לפחות טען פעם אשכנזי).

אויש, כמה שטויות הסרטים האלה מכניסים לנו לראש.

כשגוף עולם לעולמו קיים מיתוס שאומר שהגוף מאבד ממשקלו 21 גרם, יש שיאמרו שזו הנשמה ויש שיאמרו שזו בסך הכול הכרס הנופחת את נשימתה האחרונה. אם שון פן אמר את זה בסרט אז מי אנחנו שנפקפק באמינותו.

אויש, כמה סרטים השטויות האלה מכניסות לנו לראש.

כשמדינה מסוימת במזרח התיכון מאויימת על ידי העומד בראשה בהליך לא דמוקרטי במקצת, זה רק גורם לכולנו לתהות באיזה מעמד רם ונשגב ישראל עומדת מבחינת הדמוקרטיה הגלובלית. כשראש ממשלתנו בעבר (שבינתיים בתרדמת, יש רק אחד כזה, תנחשו) איים טרום נפילתו על חברי סיעתו שאם יילכו נגד החלטותיו הם יפוטרו לאלתר, הליך דמוקרטי או שיגעון גדלות על ערש דווי?

אויש, כמה שטויות התקשורת מכניסה לנו לראש.

ומה איתנו - הנון סלבריטי? דור המודרניזציה שלא מפסיק לראות טלוויזיה גם אם זה יעלה לו בערב של בילוי? דור לא אכפתי, אפאתי ומיואש, אחד שלא מזיז לו החדשות כי יש דברים אישיים הרבה יותר חשובים, דור ההיסטוריה החדשה של מילניום חדש שיותר מבולבל מהעבר של העם שלו? ילדי המלחמה שנולדו לתוך מציאות שונה (או לפחות קצת שונה) ממה שקורה בשאר העולם המערבי. במדינה שבה בכל שנותיה נחשבת (וזה בתקציב הממשלתי) לאחת שנמצאת במצב חירום תמידי. למי אכפת? מי באמת מפחד לצאת מהקונכייה שלו החוצה לעולם הגדול = הישראלי מוכיח עצמו בכל פעם כעם אחד שיותר מהכול מושפע מהשטויות שההיסטוריה כבר הטמיעה לו עמוק עמוק בתוך התודעה.

אויש, ככה שטויות הכנסנו לעצמנו לראש.

אני בדודה במדינת ישראל במזרח התיכון

אני בדודה כי אין לנו שלום

אני בדודה כי גם אם יש ביטחון בארץ הוא לא שלם תמיד, אם הגענו למצב שכל מפגע רוצה ויכול ללחוץ על דוושת גז ולהרוג אנשים עם רכבו אז זה יוצר שלב חדש בהתמודדות במלחמה בטרור, שלב בו גם הולכי רגל יכולים לדרוס אותך, ואתה יכול למות סתם כך, אפילו לא מפיצוץ חומר נפץ, ולא מדובר שעוד איזו שהיא תאונת דרכים

אני בדודה כי גלעד שליט עדיין לא כאן, אני לא בטוח גם שהוא יגיע כי כמו תמיד אצל העם היהודי, אויבינו הבאים לכלותנו אוהבים לנגן לנו על הרגשות, לפתח אצלנו תקווה ואז לפוצץ לנו את הבועה פעם אחר פעם באמתלות שונות שרק אנשים עם שפם או מקסימום זקן כתום יכולים לספק

אני בדודה כי אני עובד למחייתי כבר למעלה מעשור, עדיין ילד אני יודע, אך עדיין העובדה הפשוטה שאני צריך לעבוד עד שלהי גיל 60 בכדי לצאת לפנסיה ולנוח בכבוד לא תמיד מושכת אותי, עוד 40 שנה יום יום ללכת לעבודה, רק בשביל שילדיי העתידיים יזרקוני לבית אבות לעת זקנה ויבואו לבקרני רק בימי שבת בבוקר עם ג'חנון חם או מקסימום בתקופות של חגים כאשר הדבר היחיד שיטפל בי על בסיס יומי יהיה איזה מטפל/עובד זר? סביר להניח שיהיה פיליפיני.... ארץ זו לא אוכלת יושביה, אך כן מנסה להאכיל את יושביה בכפית פעם אחר פעם כדי שיחוו מנוחה ורגיעה ולא תמיד לחץ היסטרי

אני בדודה כי אולי יהיה לנו שלום באיזה שלב אך אף אחד לא מבטיח לחלוטין שזה יקרה בזמן הקרוב או אף הרחוק, כשמדינת ישראל הוקמה, שכנינו הבאים לכלותנו וחבריהם לסיעה טענו שישראל הציונית לא תחזיק מעמד מעבר ל-100 שנה, נטע זר במזרח התיכון קרו לנו, אך קרה מה שקרה, עברו כבר למעלה מ-60 שנה, וכרגיל יש לנו את המאיים התורן, הפעם זה קופיף בשם אחמדיניג'אד שכמו כל דיקטטור עוכר יהודים מעדיף להאשימנו בכל תלאות היקום

אני בדודה כי אסור לעשן בתוך פאבים ומסעדות, גם קופי שופ'ס אין לנו, אז גם על הלגיליזציה של השאכטה אין מה לדבר

אני בדודה כי הזבל נערם ברחובות, החתולים רק מתרבים ונדרסים, אני בדודה כי לאנשים אין מה לאכול, וגם אם הם מתקשרים לקבלת עזרה, לרוב גם בערבי החג הם נשארים רעבים, אני בדודה כי המציאות הרבה יותר אכזרית מאשר מציאותית

אני בדודה כי אני לא חוויתי את מלחמת יום הכיפורים מעל דפי העיתונות, גם כשלמדתי עליה אחר כך בתקופת התיכון, תקופת המלחמה לא הושרשה במוחי והיא עדיין חסרה, כמו כל אחת ממלחמות ישראל אותה לא חוויתי במציאות החדשותית המודרנית.

אני בדודה לאהבה, לרגשות, לשינה מתוקה ומלאת חלומות מבלי להתייחס לשעון המעורר בשעות הבוקר המוקדמות

אני בדודה ליצירה, למשהו משמעותי בחיי, למטרה נכספת מעבר לעבודה משעממת, מונוטונית ולא ברורה

אני בדודה בעיקר בגלל דבר אחד, בגלל שהיא, כשמה היא, דודה