Na†uRaL LiFe

מחשבות רבות מרקדות במוחי,

תשוקתי העמוקה מתאפקת שלא לפרוץ החוצה,

"נאנחת?" הוא שאל.

"כנראה" עניתי לעצמי בתור ניסיון קלוש לדיבור.

הרגשתי את גופי מתפרפר ומתעמק מרגע לרגע,שולחן הכתיבה היה היחידי שיכולתי להאחז בו ברגעים אלה.

שולחן, העסוי כולו מעץ, חלול מכל רגש מסוים ונשמה שברחה לה באוויר הצח.

תיפוף האצבעות התחולל, יכולתי לדמיין אותך באותם הרגעים מתופף על שולחן העץ החלול.