אני שונאת את המשפחה שלי, שלא שם בשבילי.

אני שונאת אותה. בעצם, אני שונאת את שתיהן.

את שונאת את בית ספר.

אני שונאת את המורים.

אני שונאת את השיעורים.

אני שונאת שמזלזלים בי, בגלל האח הגדול או כל סיבה לא הגיונית אחרת.

אני שונאת שמתעלמים ממני.

אני שונאת שמתייחסים אליי יותר מדי, שנטפלים אליי.

אני שונאת את הכיתה שלי.

אני שונאת את השכבה שלי.

אני שונאת שלא מבינים אותי.

אני שונאת גזענים.

אני שונאת חוסר צדק.

אני שונאת שחם לי.

אני שונאת שקר לי.

אני שונאת את המדינה הזאת.

אני שונאת את האנשים במדינה הזאת.

אני שונאת את העולם הזה.

אני שונאת את האנשים בעולם הזה.

אני שונאת שכועסים עליי בלי סיבה.

אני שונאת את זה שאין לי חבר.

אני שונאת את זה שאין לי חברות.

אני שונאת את זה שכל יום אחרי הצהריים אני יושבת לבד בבית ומרחמת על עצמי.

אני שונאת את זה שאני כפויית טובה.

אני שונאת את עצמי.

אני שונאת הכול.