אני שונאת את המשפחה שלי, שלא שם בשבילי.

אני שונאת אותה. בעצם, אני שונאת את שתיהן.

את שונאת את בית ספר.

אני שונאת את המורים.

אני שונאת את השיעורים.

אני שונאת שמזלזלים בי, בגלל האח הגדול או כל סיבה לא הגיונית אחרת.

אני שונאת שמתעלמים ממני.

אני שונאת שמתייחסים אליי יותר מדי, שנטפלים אליי.

אני שונאת את הכיתה שלי.

אני שונאת את השכבה שלי.

אני שונאת שלא מבינים אותי.

אני שונאת גזענים.

אני שונאת חוסר צדק.

אני שונאת שחם לי.

אני שונאת שקר לי.

אני שונאת את המדינה הזאת.

אני שונאת את האנשים במדינה הזאת.

אני שונאת את העולם הזה.

אני שונאת את האנשים בעולם הזה.

אני שונאת שכועסים עליי בלי סיבה.

אני שונאת את זה שאין לי חבר.

אני שונאת את זה שאין לי חברות.

אני שונאת את זה שכל יום אחרי הצהריים אני יושבת לבד בבית ומרחמת על עצמי.

אני שונאת את זה שאני כפויית טובה.

אני שונאת את עצמי.

אני שונאת הכול.

באופן כללי, ממש ממש נהניתי.

לפני משהו כמו שבועיים, כשהחלטתי סופית שאני מוותרת על המחנה חנוכה והולכת למפגש ולהופעה, חשבתי שאחר כך אני אתחרט על זה, אבל אתם לא מבינים כמה טעיתי..

ביום חמישי בבוקר, אחרי שהשעון מעורר העיר אותי ב-8 (וחזרתי לישון), אח שלי העיר אותי ב-10 וקצת.התארגנתי ממש ממש מהר, ואיכשהו הצלחתי להגיע לאוטובוס של 10 וחצי, נכון שאתם גאים בי?

ב-11 וחצי כבר מצאתי את עצמי בעזריאלי- הקניון המזעזע ביותר שקיים בעולם. בהתחלה הסתובבתי לבד, מחפשת נואשות אחרי סווטשרט, עד שנעמי התקשרה אליי ואמרה לי שגם תומר מסתובב לבד בעזריאלי, אז שאולי נסתובב ביחד. אז פגשתי את תומר, והלכתי איתו לקולנוע ז"ל, למפגש פורום-הארי-פוטר-לא-בתפוז. היינו שם כמה דקות, ואז.. טוב, פשוט איכשהו לאט לאט התרחקנו משם XD

אז הלכנו לרולדין, לברר איזה מבצע יש להם עם אורנג', ושם פגשנו את נוי ונועם. המשכנו לסבול לנו בשקט בעזריאלי, עד שסופסוף גם איתי, שקד וגפן הגיעו ויכלנו ללכת לסנטר. אז הלכנו, ואיכשהו מצאנו את עצמנו (מצאנו=במיוחד אני, וגם קצת איתי) מתחברים עם מפגש פורום הביטלס, שהיו נורא נחמדים ושאני קוראת סמוייה אצלם.

אחרי כמה זמן, הגענו סופסוף לאוזן השלישית, שם פגשנו את נעמי, ושם גם העברנו איזה 20 דקות, שבמהלכן (אני מדברת בשפה גבוההXD) קניתי את אבי רואד ואת ה-past masters- vol. two (מצטערת, בעברית זה נראה ממש עילג..), שניהם ביד שנייה, ככה שזה יצא ממש זול D:

אחר כך אני חושבת שדי הכרחתי את כולם להיכנס לסנטר, כי אני כבר מסוכות מחפשת מתי לקנות סיכות.. אז הובלתי אותנו בבטחה למוז (לפחות את אלה מאיתנו שלא נתקעו בדרך באייפון הזה..), וקניתי 3 סיכות (מוות למתאבדים, הומלסים הביתה, וזאת עם הטלטאביז שהייתה לי ונשברה), וחולצה של ג'ון לנון.

אחרי שסבלנו גם בסנטר די הרבה זמן, גפן ושקד היו צריכות ללכת. אז נועם ליוותה אותן בחזרה לעזריאלי, ובינתיים אנחנו הלכנו עם תומר למסעדה כלשהי מול כיכר רבין.אחרי זה פגשנו שוב את נועם, והלכנו לחפש מקום שאפשר לנגן בו בגיטרה (אם איתי כבר נסחב איתה..) אבל לא קר בו יותר מדי. בסוף ישבנו כמה דקות איפושהו וניגנו (איתי ניגן><) קצת, עד שהגשם התחזק. בשלב הזה נועם הייתה צריכה ללכת שוב, כי היא הלכה לראות זורוXD, ואנחנו החלטנו ללכת לבית של תומר עד ההופעה.

אז נסענו בקו 149, מתל אביב לכפר סבא, נסיעה ארוכה ומתישה למדי (עמדנו כל הדרך).

אחרי משהו כמו שעה הגענו, והלכנו להביא את הסופגניות שאמא של תומר הזמינה. לקחנו את הסופגניות, והלכנו לבית של תומר. בבית של תומר פגשנו את אחות של תומר, מאיה, שהיא בת 5 וחצי והיא ממש ממש חמודה. עם מאיה היו לנו כמה חוויות, קודם כל העובדה שהיא אנסה אותי, דבר שני הציור שהיא ציירה ליוני וללהקה, וכמובן, המשפט שייזכר לנצח: "תומר, אתה פקאצה לחיים!"

אחרי שהיינו בבית של תומר די הרבה זמן, הדלקנו נרות ואכלנו סופגניות, התלבטנו מתי לנסוע לבארבי- באוטובוס של 8:15 או באוטובוס של 8:40. בסוף החלטנו על 8:40. הלכנו לתחנה, וחיכינו בגשם בערך 20 דקות (שבהן עבר 4 פעמים קו 567), עד שסופסוף האוטובוס שלנו הגיע. ירדנו מהאוטובוס, ואז בדרך מהתחנה לבארבי פגשנו את יוני והלהקה, שהיו בדרכם להשתכר לקראת ההופעה. דיברנו איתם קצת, ויוני הבטיח שיר מהדיסקים שהם לא ביצעו אף פעם ושיר חדש שהם לא ביצעו אף פעם.

*כאן אני מתחילה לכתוב פחות בפירוט, כי אני עוד דקה נרדמת*

אחרי שעמדנו בערך שעה בחוץ, בגשם, הקופות נפתחו סופסוף. כולנו (כולל נועם, שחזרה אלינו מזורו) קנינו כרטיסים די מהר, ונעמדנו בלי בעיות בשורה הראשונה. אה כן, וגנבתי פוסטר D:

*המון המון זמן שלא קרה בו כלום*

באיזשהו שלב הבנו שיש בעיות עם החשמל, והתחילו להיות לנו חששות לגביי ההופעה.

*עוד הרבה זמן*

בשלב הזה כבר היה ברור שיש בעיות עם החשמל, וההופעה כבר הייתה אמורה להתחיל די מזמן.

*עוד כמה זמן*

יוני עולה לבמה. לבד, בלי כלים, בלי תאורה, ובלי הלהקה, ומודיע ש"יש בעיות עם החשמל!". מה אתה אומר. אז יוני אמר שהוא הולך לדבר עם חברת החשמל, וחזר לחדר אומנים. אחרי כמה דקות הוא חזר, ואמר שהוא דיבר עם חברת החשמל, והם יודעים מה הבעיה- חסר חלק. הם שולחים את החלק.

אחרי כמה דקות הוא שוב עלה לבמה, אמר שהם התבלבלו בחלק, ושעכשיו הם מביאים את החלק הנכון. אחרי כל השיחות האלה עם חברת החשמל, יוני עלה לבמה עם טלז, וניגן שיר אחד על הגיטרה האקוסטית, בלי מיקרופון.ככה הוא כל פעם עלה עם חבר להקה כלשהו, ניגן שיר אחד, וירד שוב. באיזשהו שלב יוני עלה לבמה עם תומר, ואמר ש"תומר הסביר לי, מה שחסר זה אבקת חשמל" XD

אחרי כמה פעמים כאלה, בסוף כל הלהקה עלתה לבמה, והם איכשהו חיברו את הבס והחשמלית לגנרטור או משהו. אז הם ישבו בשורה- טלז, יוני, תומר וטלכ, וניגנו. באיזשהו שלב גם שרנו איתם שירים לחנוכה XD

אחרי שהם שרו ככה בערך 10 שירים, חזר החשמל! אז למרות שיוני הבטיח הופעה של שעתיים וחצי כשיחזור החשמל, הם שרו משהו כמו 5 שירים..

אחרי ההופעה הבאנו ליוני וללהקה סופגניות, וכולם חתמו לי על הפוסטר על העט-חלל של סבא שלי (העט-חלל זה המצאה של טלז><).

גם דיברתי עם יוני, ואיכשהו נוצר בי הרושם שהוא זוכר אותי 8-* למרות שיש סיכוי שאני הוזה XD

אחרי שדיברתי עם כל הלהקה וכולם חתמו לי, חזרתי לבית של סבאסבתא במונית (פעם ראשונה שלי לבד במונית, כבוד)

וזהו (:

היה ממש שווה, אני פשוט לא מפסיקה לחשוב על זה שזאת הייתה רק ההופעה השלישית שלי, והיא הייתה כזאת מיוחדת ו..חוויתית

אה, והחתימות (למקרה שיום אחד הן ימחקו מהפוסטר או משהו) :

תומר: "נועה! חג חנוכה שמח! מתומר" (אמרתי לו שהוא לא מקורי, אבל הוא לא הקשיב לי כל כך..)

טל כהן: "נועה, האם את יודעת איפה שפיצקעס? איבדנו אותו. אם תמצאי אותו תחזירי בבקשה. יש פרס. טל כהן" (כן, שכחתי לכתוב ששפיצקעס לא היה!)

יוני פשוט כתב לי בצד המון פעמים "נועה", וכששאלתי אותו, הוא הסביר ש"אם אתה כותב משהו הרבה פעמים, הוא יקרה. את תקרי!"

וטלז: "נועה! מה השם משפחה שלך בעצם!? *ציור* טל" הוא אמר שהציור לא יצא טוב, אז אמרתי לו שזה נראה כמו בובספוג.. אני לא יודעת מה זה היה במקור XD

ועכשיו יש לי פוסטר של יוני עם חתימות על הדלת D:

היה ממש ממש כיף (: