נשברתי סופית. אני נוטה לא להראות מה קורה לי כלפי חוץ, וגם תמיד אומרת לאנשים שבסוף יהיה בסדר. אבל הנה, גם לי זה קרה. כל כך הרבה דברים קטנים שקורים ונראים שטותיים מהצד, אפילו עכשיו כשאני חושבת עליהם הם נראים שטותיים. אבל הם מעמסים ומצטברים ובסופו של דבר התרסקתי. אני מרגישה רע אבל יחד עם זה למדתי כל כך הרבה וקיבלתי החלטה. מעכשיו, אין לקחת דברים כל כך ברצינות. החיים קצרים מדיי בשביל להיות כל כך רציניים כל הזמן ולהתייחס בכבדות לכל דבר שקורה. אם הייתי מבינה את זה קודם אולי הייתי חוסכת לעצמי הרבה בעיות. אבל לא נורא, מתקדמים. ידעתי שאני צריכה שינוי דחוף, ופה השינוי הזה נכנס. (:
כל דבר קטן שקורה את בוכה. מה יהיה איתך? תתאפסי על עצמך כבר. ירדת לגמרי מהפסים.
מתפרקת לאט לאט.
מרגישה שבורה.
כל יום מרגיש כמו עינוי חדש.
צריכה לגרד את עצמי בכוח מהמיטה כל בוקר ולהכריח את עצמי לעשות דברים.
צריכה שינוי גדול ומהר. או שאני לא אחזיק יותר מעמד במצב הזה.
ברור שכלפי חוץ שום דבר לא נראה כמו שהוא באמת. אף אחד גם בחיים לא ינחש. כי צריך לדעת להשאר חזקים. אבל כל החוזק וההכחשות נעלמים ברגע שגם האנשים מסביב נעלמים, והמחשבות שוב חוזרות ותוקפות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dana :)