שלום לכולם,
אני מצטערת שלקח לי הרבה זמן לכתוב את הפרק,
ואני מקווה שתאהבו אותו, אז שנתחיל?
אגב- אני יודעת שזה קצר,
אבל אני חושבת שזה יותר קל כל פעם לקרוא קצת, וזה יותר מותח.. אז בלי נאצה.
~ ~ ~ ~ ~
"הלו, אמא? איפה את? את יכולה לאסוף אותי?"
"כן. אני נמצאת עדין בעבודה, אני יגיע תוך 3 דק'.. טוב חמודה?"
"טוב, אבל אמא אני מביאה את יעל הביתה, יש מקום?"
"כן, יש. הנה אני יוצאת, ביי."
"ביי.."
ככה התחיל היום המאושר בחיי, טוב אולי לא בחיי אבל מאז הרבה זמן.
אני לא מאמינה שזה התחיל בשיחת טלפון רגילה,
שמתנהלת אותו דבר כמעט כל יום.
אחרי שיעל באה אליי, הלכנו לקניון והצטלמנו ועשינו כיף חיים!!1
ואז.. פגשתי אותו.
וביום שאחרי (לא כמו שאר הימים) קמתי מוקדם. התארגנתי מהר
והגעתי בזמן לביתספר עם החיוך הכי מטומטם שיכול להיות,
שם פגשתי את מיכל. אוח.. למה דוקא היא, מי שאני הכי שונאת בעולם,
צריכה להיות בביתספר שלי? צריכה להיות בעולם הזה בכלל.. למה?
"ממ.. מה יש לנו כאן?" היא אמרה. "מה זה הבגדים האלו לעזאזל?"
*חוכמת השתיקה* חשבתי לעצמי, אבל זה לא היה ככה, בכלל לא.
היא המשיכה עליי, אז הלכתי, התעלמתי, אני לא מבינה מאיפה היה לי את האומץ,
לא הסתכלתי אחורה, אבל היה נדמה לי שהיא נשארה שם עם פה פעור, המומה.
הגעתי לכיתה, היה מוזר- כולם הסתכלו עליי, מה עשיתי הפעם?
יעל באה אליי, ואמרה שיש לי חור במכנס. נהייתי אדומה, או לפחות חשבתי.
רצתי לשירותים, יעל רצה אחריי. ראיתי את מיכל שם, התעלמתי ממנה.
נכנסתי לתא והתחלתי לבכות.. ואני חשבתי שיהיה יום טוב.
יצאתי מהתא אחרי 5 דק', ואז פתאום..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
