| 5/2008
 I Had One Of The Best Days Ever!!!
היום, הפעם הראשונה בחיים שלי, שהיה לי באמת טוב בבצפר.D: אף פעם לא חשבתי שזה יהיה אפשרי, באמת שלא חשבתי ככה.
היום התחיל בכך שקמתי מאוחר לבצפר, תנסו אתם לקום בעשרה לשמונה לקום ולהגיע בזמן לבצפר, אז כן, המורה למתמטיקה איימה שהיא תרביץ לי, אבל אל דאגה, בנתיים זה רק איום!
לאחר מכן היו לו שעתיים שמורות בצפר שיקרו לנו וסיפרו שאנחנו נראה את הארי פוטר החמישי, הבושה, ובאמת האמנו להן! אבל לא, זה לא היה הארי פוטר, זאת הייתה הרצאה על עישון, אלכוהול, וסמים כמובן, איש בשם אורי הגיע וסיפר לנו על זה, כאילו שגם ככה לא ידענו בוודקה עושים מתפוחי אדמה! [לא, הרוב לא ידעו את זה.] וכשהוא שאל מי מעשן בשכבה, רק מספר אנשים היו אמיצים מספיק כדי להרים יד, נו באמת, רוב השכבה מעשנת! היו מספר יציאות שיהיו בפוסט הירידה הבא, שהאל [שלא קיים.] יודע מתי יהיה. אז טוב, יצאנו מההרצאה וחזרנו לכיתה והמורה להבעה התחילה לזיין לנו את המוח על עישון, כאילו שהיא בעצמה לא מעשנת!
לאחר מכן הייתה לנו הפסקה פעילה, בו הרגע הכי טוב היה! אחרי שישבנו איזה עשרים דקות בקפסטריה, חיכיתי שהדס תקנה לעצמה אוכל ולי ארטיק [ביקשתי דובדבן, אבל לכלבים לא היה!] והלכנו לרחבה שאין לי מושג איך קוראים לה, איפה שבדרך כלל עושים את הטקסים של כל בית הספר ביחד, איפה יש מדרגות וזה.. נו, לא משנה. הקיצר, היום מתברר גם יום התלמיד, וגם הייתה לנו הפסקה פעילה למען החטופים, ככה שלהקות בצפר [יש לנו שתי להקות.] ניגנו למען שני ה.. אירועים. ובכל מקרה, להקת פאם, להקה דיי טובה, ניגנה בהתחלה שיר גרובי שלא הבנתי מילה ממנו ובכלל שהמיקרופון היה חלש, אבל העיקר הגיטרות רעשו [בויה!!] ולאחר מכן ניגנו שיר של Sum 41 [In Too Deep] והיה נחמד, שרתי קצת ואז הלהקה שרה שיר שהם כתבו, אהבתי את המילים [משהו על לבד, אני כבר לא זוכרתXD] ולאחר מכן עלתה הלהקה אנגר-הובר, כמובן שם הסולנית הייתה בת שדומה במקצת לפריקאצה, אז פחדתי שהולכים לשיר לי שרית חדד ושירי מימון, אבל לא, פלא הפלא, הגיטריסט התחיל לנגן בחימום קל שיר של Iron Maiden ולאחר מכן, לאחר החימום שלו, נשמע המנגינה שהייתה כמעט לא צפויה כמו תחילת השיר של Iron Maiden, השיר המוכר של Guns 'N Roses, Sweet Child Of Mine; ואוו, כמה שרתי וצרחתי, ולאחר מכן מישהי מכיתה יא' שאלה אותי אם אני חדשה ובאיזה כיתה אני, נתנה לי לעבור לשורה השנייה, וברגע שהתחלתי לעשות את סימן המטאל כולם התחילו לעשות אחרי, והיה מהנה. לאחר מכן, עוד שיר נוסטלגיה מעולה, Nockin' On Heaves Door. ושוב, שרנו, וכשהסולנית ראתה את הסימן, היא הסתכלה עלי, חייכה, וגם עשתה את הסימן, וזה היה מוזר קצת. אבל בכל זאת, הפעם הראשונה בחיים שלי, אני באמת נהנתי בבצפר. הרגשה מוזרה ביותר. ובנוסף לזה, אני הולכת להרוס למישהו את החיים בקרוב, שזה גורם לי אושר. החיים יפים.
נ.ב. ביום ראשון שבוע הבא יהיה משהו שכתבתי מזמן, אך לפני שבוע עברתי על זה וסיימתי, ולכן, ביום ראשון, ה1.6 אני אעדכן את הבלוג שוב. 
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: