(צריך לנקות אבק פעם בשנה בערך)
אוקטובר. החלונות נפתחים למפרץ, והרוח מכניסה זיהום אוויר וריחות של גשם. עם כוס קפה חם ביד אחת וחתולה ביד השניה, הדופן הנוקשה מיושן של האיבר הזה שמבקש להתרחב כשמרגישים משהו גדול חורקת בהתמרדות.
-
אני אדריכלית נוף עכשיו. כלומר, אני יושבת במשרד ומשרטטת קו אחרי קו בגוונים זרחניים על רקע שחור. כל הקווים האלו יתהפכו ויתגלגלו בין הצעות תקציב וקבלנים במשך כמה חודשים, ויפרצו אל העולם הגישמי בצורת עץ ושביל ופינת ישיבה. מקום יפה לפיקניק.
בכלל, הגישמי מקבל את רוב המקום במציאות שלי. קניות ובישולים ונקיונות וספורט ועבודה ושתייה וסיגריות, הכל מאוד פיזי. למילים כמו סיפוק או אושר או געגוע הוצא צו הרחקה ממאגר המחשבות שלי. בכלל, רוב המילים הורחקו ממאגר המחשבות שלי. באיחור אופייני של כמה שנים, התובנות שלי הצטמצמו למידות העומק והאורך של סטטוס קצר בפייסבוק. הן בכלל לא חסרות לי.
-
(אבל עדיין שמורה ל'תיהי לי הסכין' פינה חמה בלב שלי)
-
"בליקוטי מוהר"ן, ב"פקידות-עקרות", הוא (ר' נחמן מבסרלב) מדבר על "בני אדם ישנים את ימיהם" אם בגלל עבודה של קטנות, אם בגלל תאוות ומעשים רעים, או שאכלו מאכלות רוחניים שמפילים את מוחם לשינה.. ומסתבר שצריך להחיות את ליבם של הישנים הללו, ולעורר אותם, אבל בזהירות, כמו שמעוררים סהרורי. ולכן, תיכף כשאיש כזה מתעורר, צריך "להלביש אותו בפניו שנסתלק ממנו בשעת השינה". ואיך לעתך ר' נחמן מציע לעשות את זה? "..כמו שמרפאין את העיוור. צריכין לסוגרו שלא יראה את האור פתאום, וצריכין לצמצם לו את האור, כדי שלא יזיק לו מה שיראה פתאום, כמו-כן לזה שהיה בשינה ובחושך זמן רב, כשרוצין להראות לו את פניו ולעוררו, צריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות"..."
-
הרבה מציעין להחיות את הלב בחודשים האחרונים. קואוצ'ינג ומיינדפולנס ומדיטציה, טיפול פסיכולוגי או ריטריט במדבר, הכל בלב שקט ופתוח ובהעברה בנקאית.
-
ועוד 17 יום, גיל 27
בבלוג זה
בכל הבלוגים
