תמיד ירד גשם.
הוא יוריד את הלכלוך.
אבל זה לא יעזור.
אנחנו שוב נתכסה בשכבה מלוכלכת , ואולי אפילו יותר מלוכלכת מפעם.
אני לא יכולה לשמור לנצח! אתה מבין?
וכן, אני שונאת את עצמי בגלל זה.
שונאת את עצמי על זה שאני פשוט לא יודעת. לא יודעת.
אתה בורח, אבל בדרכים אחרות.
ואני רצה לחפש.
אני יודעת שאסור לי, וכשאני מוצאת אני רואה אותך עומד ממולי.
ואני יודעת שמעשה אחד ימחוק אותך.
אתה זוכר את מה שאמרתי לך פעם?
זה הפעם האחרונה.
זה משנה לך משהו?
לא נראה לי.
כי אם זה היה יקר לך.. לא היית נותן לי לסבול לבד.
לשבת ולחשוב. לא היית נותן לי.
לא היית עוזב אותי כל פעם מחדש.
וזה לא משנה לך.
למרות שאתה יודע, ואם לא אני רוצה שתדע...
אם זה נגמר.. לעולם. אבל לעולם. זה לא יחזור שוב.
אני אעדיף למות.
אבל זה לא יקר לך..
ואני מנסה להבין...
אם זה היה אחרת.. אולי לא הייתי עושה דברים כאלה.
אבל זה לא בסדר.
ולמרות הכל. אני עדיין אשמה.
סליחה שלא אכפת לך.
ובאמת לא אכםת יותר.