אני אנסה למצוא את עצמי.
לבנות עולם חדש.
לבנות אידיאולוגיות חדשות, מתוחכמות יותר,
להציב עמדות אש יציבות יותר, והגנה חזקה יותר מפני פגיעות.
כשאני אסיים, אני אהיה בלתי מנוצחת.
אני מבטיחה שאני אהיה בלתי מנוצחת.
אני אהיה חזקה, יותר חזקה מפעם. יותר חזקה מתמיד.
אני אקרר רגשות, אני אקפיא כאבים ישנים, אני אמחוק את הסיבות שגורמות לי לבכות שוב.
ולא אבכה יותר,
אני הולכת,
כמה זמן שזה לא יקח,
שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים.
רק עם עצמי.
להרוס את עצמי לצמיתות.
לבנות את עצמי מחדש.
הכל יהיה ברור ומובן, ושום דבר לא יחזיר אותי בחזרה.
אני רוצה לראות כמה שאני אסבול בהתחלה, כמה שאתגעגע.
ואז, אני פשוט אהיה ריקה, ריקה מזה לתמיד.
הכל הולך להשתנות.
בינתיים אני מרשה לעצמי להזיל דמעה אחרונה.
דמעה של עצב אמיתי, עצב טהור, דמעה נקייה ביותר.
בפעם האחרונה אני מסתכלת סביבי, ורואה כמה שאני למטה.
למטה כי אני רוצה, למטה כי אני לא מרשה לעצמי לעלות.
אני רואה כמה שאני ממשיכה לשקוע בלי לחשוב שיהיה לי קשה לחזור.
אבל עוד מעט.
אולי רק עוד סוף שבוע אחד,
אבל אז.. אז הכל יגמר.
הכל יתחיל. יהיה רק מה שאני רוצה שיהיה.
הרגשות שלי יהיו מופנים רק לאנשים שאני אהיה בטוחה שהם לא יפגעו בהם.
כי אני לא אפגע יותר.
אף פעם.
לעולם לא.
נשבעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
