הגעתי לשם.. חיובית מתמיד..
הייתי בטוחה שזה שום דבר רציני..
הרופאה הייתה בשוק.. היא ביקשה ממני לחכות..
בא רופא מומחה יותר..
בדק אותי ואמר שאני צריכה לעשות ניתוח דחוף בימים הקרובים..
ועדיף היום או מחר.
באתי הביתה אמא שלי התמוטטה.
ואז הרופאת נשים שלי התקשרה ואמרה ששלחו לה את התוצאות שלי.
וביקשה שאני אבוא אליה היום דחוף עם ההורים..
ואתכונן לאישפוז..
כלומר היום אני מתאשפזת..
ניתוח בבטן.
אני ממש מקווה שיאשפזו באסותא..
אני מפחדת..
אני כל כך מפחדת..
כל כך כל כך מפחדת..
אף פעם לא הרגשתי כל כך לבד..
אף פעם..
עכשיו אני מבינה כמה ששום דבר בחיים האלה לא שווה את השמחת חיים שלנו.
את האהבה שלנו כלפי החיים.
בבקשה..
בבקשה
בבבבבבקשה
אני מתחננת
שיעבור מהר
שאני אתעורר כבר מההרדמה והכל יהיה בסדר.
ויגידו שזה עבר בהצלחה..
שיגיע הרגע..
הכל מתבטל.. הסמינר שהייתי אמורה לנסוע אליו ברביעי חמישי..
הכל.. אבל על מה אני חושבת עכשיו...
אלוהים... בבקשה.
גידול בבטן..? אצלי?
אני רוצה לחיות לשם שינוי.