בלילה התעוררתי עם כאבי בטן שפשוט אי אפשר לתאר,הגעתי לרמה של דמעות וכל כך הרבה כעס,
אני כל כך רוצה שהכל יעבור, אני רוצה להרגיש טוב, אני יודעת שהכאבים האלה לא נורמליים ולא צריכים להיות, אני יודעת שכל התופעות הן לא נורמליות, אבל אני פשוט לא יכולה לחזור לשם, לא רוצה לחזור לחדר ניתוחים, אני שמחה שאין אף אחד בבית עכשיו כדי שאני אצליח לבכות נורמלי ולא לזייף כדי שאמא שלי לא תדע.. בלילה אפילו לא הערתי אותה, היא הייתה לוקחת אותי למיון.. או מביאה לי משכחי כאבים , ואני לא רוצה!!!!! לא רוצה!!! שוב נרדמתי בישיבה, מכופלת...
אני רוצה שהכל יעבור... רק לא רשלנות רפואית.. בבקשה.. אמרו לי ישר לנסוע לבית חולים אם יש כאבים כאלה.. אני כל כך מפחדת.. אני מפחדת..והסחרחורות, בכל פעם שאני קמה אני ישב מתיישבת כמה שניות כדי לא להתמוטט, חושך בעיניים , חולשה ברגליים.. ולא.. זה לא כי אני לא אוכלת... אמא שלי מכריחה אותי לאכול.. למרות החוסר תאבון והבחילות.. היא מכריחה ואתי לאכול.. אם לא היא הייתי שוקלת כבר 50 .. אבל זה לא עובר.. הכאבים לא עוברים.. והסחרחורות מקשים עוד יותר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
