הדבר היחיד שעוזר לי להיות מודעת למצב שלי ולא להשלות את עצמי זה להסתכל לקושי בעיניים וללכת לקראתו עם כל הנחישות שרק אפשר,
היום ראיתי את ההפניות :
חשד לאבנים בכיס מרה.
ולחיידק אלים בקיבה -(הגורם לסרטן קיבה).
ועוד כאבים בבית החזה.. אני מאמינה שזו כבר בעיה אחרת לגמרי..
כמובן שצריך לעשות בדיקות כדי לשלול את זה.. או לצערי.. להפך..
אני כבר לא מפחדת אפילו, אני כבר.. כל כך אדישה לזה.. כבר נמאס לי.
אני מתחילה לחשוב שמגיע לי. כי שום דבר לא קורה סתם ככה.
אז אוליי... כל העניין הזה גרם לי לשכוח לגמרי את כל החלק הרגשי...
להשליך את החלק הזה מהחיים שלי לגמרי,
להיות ריקה .. בטכלס זה כל כך פוגע.. שהכאב לא נגמר. וזה לא עובר.
זין על הכל. באמת באמת .
אני לא יודעת מה לחשוב, והמצבי רוח שלי משתנים מרגע לרגע.
מאז ומתמיד הייתי פסימית,
אך מצד שני תמיד ידעתי שהכל לטובה,
אפילו מצאתי צד טוב בניתוח הזה,
והנה, הוקוס פוקוס, וליקה שוב נמצאת עמוק עמוק בתחת,
אז זה או שאני עומדת לפני עוד סידרה של טיפולים במקרה הטוב תרופתיים..
או שיתמזל מזלי וזה סתם איזה שיט שיעבור לפני הבדיקות בכלל..
לפי איך שזה מרגיש עכשיו בא לי לבלוע איזה 60 כדורי שינה ולצלול לשינה עמוקההה עמוקה..
וסתם מונולוג שמאוד מאוד אהבתי.
הסצינה
קלאודיה: כשהייתי קטנה , הייתי אומרת לאמא, שאני אוהבת אותה עד הירח ובחזרה מסביב לעולם, והיא היתה אומרת לי שהיא אוהבת אותי עד השמש ובחזרה - את זוכרת אמא?
אני יודעת שהיא אוהבת אותי, והיא יודעת שאני אוהבת אותה, לאן זה הוביל אותנו? היא שונאת אותי על דברים שעשיתי לה, ואני שונאת אותה על דברים שהיא עוללה לי.
אתה שאלת אותם קודם אם הם אוהבים את הבת שלהם, אתה חשבת ששאלת אותם משהו אמיתי? אתם חשבתם שעניתם משהו אמיתי? כולם פה היו מרוצים , כי המילה אהבה נזרקה פה מכל הכיוונים, אבל זה לא ככה. יש אנשים שכל-כך אוהבים אותך , עד שהם שוכחים אותך והם רק מכריזים על אהבתם אותך.
הם כל-כך אוהבים אותך, עד שהאהבה שלהם הופכת לאקדח, שהם מצמידים לך אותו לרקה והם מסוגלים כל רגע ללחוץ לך על ההדק ולפוצץ לך את הראש. הם כל-כך דורשים בטובתך עד שהם שולחים אותך לבית-חולים לחולי רוח.
אתה מנסה למשוך אותי בלשון בשביל להפיל אותי בתוך מלכודת נמאס לי מזה! למה צריך לבדוק את המסוגלות שלי ולא את שלכם? אני מכירה שופט, שמאונן מתחת לגלימה שלו, אף-אחד לא בודק אותו בגלל זה. לא ייתכן שבגלל כמה כללים מחורבנים אתם תקשרו לי את הידיים ולא תתנו לי להגיד את מה שיש לי להגיד. מדובר פה בחיים שלי ולא בכמה כללים מחורבנים שאתם כל-כך נהנים להתעסק בהם.
אני יודעת בדיוק מה מצופה ממני: שאהיה האשה הטובה והמסורה של הבעל שלה, שאהיה הילדה הטובה של אמא ואבא.
אבל אני רק רוצה שתבינו דבר אחד. אני לא רק הילדה של, הבת של , הזונה של או הנאשמת ,זה מה שמצטייר לכם בראש, אבל אני הרבה יותר מזה!
אז אתם חושבים שלהזדיין בשביל 100$ זה טירוף הא?
אז יש לי חדשות בשבילכם. אני מכירה נשים שמוצצות בשביל ארוחה, ומתפלשות בחרא, בשביל מעיל פרווה, אני גם מכירה נשים שדוחפות את הבנות שלהם להתעסק עם הבעלים שלהם, אבל אני, אני אחראית על כל רגע ורגע בחיי, אבל אם אקח על עצמי את התפקיד שאתם מועידים לי, אם אשחק את החולה המסוכנת המשוגעת, אז אני אנהג בחוסר אחריות.
אני לא אשתגע בגלל שאתם החלטתם אתם קולטים מה שאני אומרת?!
כן אני יודעת שהוא יכול לכתוב על חתיכת ניר שאני משוגעת, אבל זה רק חתיכת נייר , וגם אם אלף פסיכיאטרים יחתמו עליה זה לא יעשה אותי משוגעת. אותי אי אפשר לסכם בחתיכת נייר!
אני לא אשתגע בגלל שאתם החלטתם אתם קולטים מה שאני אומרת?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
