Angel Fall

לא יודעת הרבה..

בבירור.. מרגישה שאיבדתי תקופה ארוכה מהחיים ועכשיו אני פשוט מפגרת בידיעה שלי..

הרגשתם מתישהו שאתם יוצאים משליטה?

שאיבדתם את הייחודיות שלכם?

שאתם מנסים לעצור את הזמן אבל הוא ממשיך לרוץ?

שהכל טס לכם מול העיניים?

אני מרגישה את זה עכשיו..

תמיד הייתי ספונטנית.. תמיד חטפתי צרחות מאמא שלי על הספונטניות והיכולת שלי פשוט לזרום בלי לחשוב על תוצאות.. לא מתאים לאופי שלי ששואף בדרך כלל לשלמות.. חלקית..ולחשיבה הגיונית..

אני מאמינה שכמה שדברים יהיו יותר ספונטניים ולא מחושבים ככה החיים יהיו יותר מעניינים.. כנראה שהראש שלי לא בנוי לזה..

הרגשתם מתישהו שאתם שופכים יותר מדי מהכאב שיש לכם בפנים.. עמוק עמוק בפנים לאנשים שלא מעניין אותם בכלל..

אני שואבת אנשים להכיר אותי.. ומה הם רואים בי? מה? בן אדם אחר לגמרי..

אולי רק אחד באמת הכיר אותי... לחלוטין.. עד העצמות.. כל מחשבה שלי.. כל פעולה שאעשה... כל רגש שיש לי בראש... כל דבר.. אחד.

ואז אנשים מבינים ... הם נכנסים לראש שלי... זפת.... עשן.... גשם.... קור... הכל במקום אחד קטן.. מקום בו שמורות המחשבות.. הרגשות.. ואין רגשות... אני מונעת מעצמי... לאהוב... רק לשנוא... ואהבה לא קיימת תבינו את זה..

כל מה שיש... זה.. זמן שמעבירים ביחד... רגעים משותפים.. וסקס.. במקרים הטובים.. וחוץ מזה.. תפסיקו לשקר לעצמכם...