אז אחרי תקופה דיי ארוכה שישבתי עם המחשב הנייד המעפן של חבר של אמא שלי, המחשב המושלם שלי חזר אלי.
אני לא יודעת אם אפשר להגדיר את התקופה הזאת כתקופה קשה, יותר הייתי קוראת לה.. "מורכבת".
בהחלט התחוללו המון שינויים בחיים שלי, שינויים זמניים הייתי אומרת, לפעמים אני אפילו רוצה לחזור לשיגרה המשעממת שלי.
מחרתיים הצגת הבכורה ולעומת כל מה שיכולתי לתאר אני אפילו לא מתרגשת.. הימים האחרונים מצריכים מאיתנו לבלות כל ערב בתאטרון... הוא כבר הפך לסוג של בית... בית זמני. כנראה.
הלימודים פשוט ירדו בצורה כל כך אכזרית... שלא לדבר על זה שלא הייתי בבית ספר כבר איזה שבועיים.. אם לא לחשב את השעות היחידות שאני מצליחה להתעורר אליהם... ואם לא אז סתם יוצאת לשתות בירה עם מותק. כן בירה על הבוקר. לכו תבינו.
החיים תופסים זווית ראייה אחרת לגמרי.. דברים שחשבתי שאני לא יכולה לחיות בלעדיהם בעבר.. כבר נראים לי כל כך חסרי משמעות.. ואנשים שפעם חשבתי שלעולם לא יצאו מהחיים שלי כבר לגמרי לא מעניינים אותי.
וכמו בכל תקופה גם בה יש את רגעי המשבר.. שבהם הכל נראה אבוד כבר.. ולא שווה מאמץ.. ואז ברגעים האלה אני מבינה.
שכמה שיותר אני מרגישה לבד.. וכמה שיותר אני מרגישה שהכל נגמר.. ככה יותר מאתגר לנסות.. לחיות.. להכניס קצת אור למקום חשוך.. חשוך מאוד. הראש שלי.
ולפעמים.. ממש לפעמים.. אני מסתכלת על עצמי מהצד.. ובא לי לצרוח...
אני רואה.. בחורה.. שנראת כמו שהיא מרגישה.. לרוב.. שמאמינה במקום טוב יותר. שמאמינה שבעולם הזה יש אמת.. ויש צדק.. ויש אהבה. כן. יש אהבה. ואז אני רואה אותה.. מתרחקת.. מאבדת כיוון. תופסת מתכת ענקית ופשוט מכה בכל פיסת רגש אחרונה שמצילה אותה.. מעצמה. לובשת חיוך. ואומרת את הדברים שתמיד כאב לה לשמוע.
"את חיה בסרט. החיים כאלה. זה או שאת זונה מניאקית. או שאכלת אותה" ואז היא פוגעת.. פוגעת אבל לא נפגעת.. כי להפגע זה.. שפל.. בושה!!אסור להפגע.. ולבכות זה... חולשה. וחולשה זה התחתית.. התחתית של התחתית..
אז היא מאמצת חיוך ציני.. מבט אטום.. צחוק מרושע. וממשיכה ללכת.
ואז אני מבינה.. שכמה שיותר אני מרחיקה לכת עם המסכה הזאת.. ככה אני מתרחקת יותר מהעולם שלי.. העולם המושלם שלי.. העולם שאני לא אחיה בו אף פעם.. אבל הוא קיים.. שם במחשבות שלי.. בחלומות שלי... ככה העולם נהיה קטן יותר.. חשוך יותר.. עד שהוא בלתי נראה.. והגעגוע אליו... הגעגוע אל העולם הזה.. לא יעבור אף פעם.. עד ש.. אני שוב אאמץ את אותה האחת.. שלא נפגעת. שלא מפחדת. שלא יודעת לאהוב. ושלא יודעת להרגיש. ומרוב שהיא לא יודעת להרגיש היא מרגישה הרבה יותר מכל אחד אחר..
ואיפשהו.. נותר לו... מקום אחד... שימות יום אחד. שילך איתי לקבר. מקום אחד.. שבו נמצאת רק אני.. עם המפתח שלי לאושר.
ואולי.. התקופה הזאת היא התקופה הטובה לראשונה מזה 3 שנים.
מותק שלי לילה טוב.
I will always feel
And I will always care
I wish she were my enemy, but I'm still waiting here
For her to hold my hand
For her to steal my breath
For her to pick up the pieces of promises never kept
She moves in slow motion, sonically as the rain
As the rain falls down
Everything is still as she moves to me
Stands still...
Stands Still...
Maybe I'll do better on my own
Why does everything disappear?
When all I see is you alone
And your love moves slowly
It's time now
I'm dying for you to call my name
I'm waiting, still fading
So tell me I am not alone...
I will always feel
And I will always care
I wish she were my enemy, but I'm still waiting here
For her to hold my hand
For her to steal my breath
For her to pick up the pieces of promises never kept
She moves in slow motion, sonically as the rain
As the rain falls down
Everything is still as she moves to me
Stands still...
Stands still...
Maybe I'll do better on my own
Why does everything disappear?
When all I see is you alone
And your love moves slowly
It's time now
I'm dying for you to call my name
I'm waiting, still fading
So tell me I am not alone...
I'm still waiting, I'm still fading
Wake me from this sleep,
So I can begin living,
Or give me the solution,
So I can start dying.
Will I start living, or start dying?
Maybe I'll do better on my own
Why does everything disappear?
When all I see is you alone
And your love moves slowly
It's time now
I'm dying for you to call my name
I'm waiting, still fading
So tell me I am not alone...
I'm waiting, for you to call my name
I'm waiting, so tell me i am not alone...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
