Angel Fall

אני לא יודעת אם זה הלחץ של התקופה האחרונה.. או שזה תסכול מצטבר.. כבר לא יודעת כלום.

אבל אם לחשוב על זה.. דאמט אף פעם לא הייתי שלמה עם החיים שלי, אף פעם לא הייתי מרוצה עד הסוף, תמיד היו לי ספקות, תמיד הייתה לי ביקורת כלפי כל מה שקורה, אני תמיד מודעת לפאקים שבחיים שלי.

אנחנו נוטשים תקופה בחיים שלנו ואז פשוט בכל הכוח מנסים להחזיר אותה, אבל זה אף פעם לא מצליח. אף פעם. ובגלל שאנחנו כל כך עסוקים בתקופה הטובה שהייתה לנו אז אנחנו מאבדים את הקסם של התקופה החדשה ואז מגיעה  תקופה גרועה יותר ואנחנו כועסים על עצמינו שלא ניצלנו את התקופה הטובה שהייתה.. ואז יש מעגל אינסופי של מירוץ אחרי המושלם... המושלם שלא קיים.

ואם האנשים היו נותנים לעצמם להיות מאושרים באמת. אם היינו עושים את מה שעושה לנו טוב, מה שאנחנו באמת רוצים, בלי לפחד מתוצאות.. בלי לפחד מההשלכות..אז אולי היינו מאושרים.. כמעט .. מאושרים.

ואם לא היו נסיבות, ואם העולם היה זורם כמו שאני תמיד חלמתי שיזרום..

ומה מנחם באמת? שיש עוד עולם.. עולם מעבר ..

העולם שבו נמצא רק מי שאתה רוצה שיהיה שם.. המחשבות שלך..

אוחח ושם... שם כל מה שאתה אוהב.. שם כל מי שאתה אוהב... אבל באיזשהו שלב העולם הזה מתנגש עם המציאות.. ואז זה פיצוץ אדיר של בלבול.. וכעס עצמי.. ואולי אפילו הרס..

אבל מעבר יש עוד עולם... עולם החלומות... ובעולם הזה נמצא כל מי שאתה דוחק את המחשבה עליו לתת מודע... מעבר לעולם המחשבות.. וזה כמובן אחרי שהמציאות מנצחת את עולם המחשבות ואנחנו מחליטים להוציא מהעולם הזה את כל מי שאנחנו אוהבים.. כל מה שאנחנו אוהבים.. ואז זה בא לעולם החלומות...

המסקנה היא.. שמאהבה אי אפשר לברוח. היא היחידה שנמצאת שם כדי להציל.

בזאת אני אסיים את הפוסט החופר ואגיד לילה טוב.