קשה לי לתאר בדיוק מה קורה עכשיו ומה עובר, וגם נמאס לי לתת לתקליט הזה להתנגן כל פעם מחדש. אני חושבת שכבר מיציתי את הנושא של "החיים שלי ריקים ומסריחים".
מה שכן אני מרגישה נבגדת, מרגישה פרט שולי בחיים של כולם.
אני שוקעת בנוסטלגיות ואימוציות מיותרות שמחזירות אותי למקומות שאני מנסה לשכוח,
לאחרונה ניסיתי לחשוב על משהו.. שלושה רגעים בחיים שגרמו לכם להכי הרבה אושר.. וזה נראה פשוט להגיד את זה, אבל אם חושבים על הנושא הזה ברצינות.. אז מוצאים את הקושי להכניס את כל הרגעים ולתת להם סדר עדיפות ולבחור רק שלוש מתוך כל כך
הרבה.
אני הצלחתי.
הרגע הראשון שלי.. שגרם לי לכל כך הרבה אושר..
הוא הרגע שבו אני ואמא שלי הפסקנו להיות תלויות באבא שלי- הבן אדם שאני לא ארחם לבוא אליו ולחתוך לו את העורק הראשי ולתת לכל הדם להשפריץ אחוצה.. ובדרך לדקור אותו עוד כמה פעמים בשביל הכיף.
הרגע השני שלי... שהתאהבתי... באמת.
זה היה רגע שבו הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם הזה.
הרגע השלישי שלי... עוד לא הגיע כנראה.
ואני אשמור את המקום הריק הזה לרגע שיבוא.
בתקווה שיהיה כזה.
אני יודעת מתי איבדתי את האושר שלי.
ושום דבר לא יחזיר אותו אלי, אני יודעת כמה אנשים מנסים להיות שם בשבילי, ולנסות להבין אותי ולעשות הכל כדי שאני אחייך, אבל הם לא מבינים, הם לא מבינים שאני לא יכולה לחייך את החיוכים האלה רק כי זה עושה להם טוב, אני לא יכולה .
וזאת הסיבה היחידה שבגללה אני לא רוצה להיות נטל על כולם.
זאת הסיבה היחידה שבגללה בא לי שפשוט יעזבו אותי בשקט.
אני רוצה לפגוש את האדם שייתן לי את הכוח , שימלא אותי בתקווה וביכולת לסבול את הדברים הכואבים ביותר.
אני רוצה לפגוש את האדם שיאפשר לי להרגיש את הזוועה שלי ולהבין שכדי להפתר ממנה עלי לפעול בדרכים מכוערות לעיתים.
אני רוצה לפגוש את האדם שיהיה היחיד שידע מה אני צריכה כשכולם רק אומרים מילים מנחמות.
אני רוצה לפגוש את האדם שילמד להסתדר עם החולניות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
