אני יושבת מול הנייר, מנסה לצייר ריקנות..
לצבוע את הדף בשחור ולהשאיר נקודה לבנה באמצע?
או אולי להשאיר דף ריק ולצייר בדמיון ים של כאב.?
אני יושבת מול הנייר ומנסה לצייר אבדון ..
קו ישר ואינסופי.
דמעות מתחילות לנזול מהעיניים.
בדיוק כמו במילים .. אי אפשר לתאר שני דברים שהכי מכאיבים לך .
אני יושבת מול הנייר ומנסה לצייר את מה שהיה בינינו.
נגיעה עדינה עם העט והציור נהרס...השלמות של הדף החלק.
אני יושבת מול הנייר ושוקעת בתוך ערפול חושים ויאוש אינסופי.
הכל מרוסק.
הכל מת.
הכל ריק.
מבפנים אני שרופה עד עפר.
כל כך מתחברת למילים.. לשיר.
so you were with us until the last minute
and then you were gone from here
and I watched and I just figured out
that I will never see you again
I had a choice
you had to leave
into the night
this was my choice
it's so hard to explain what I meant
when I said that I wanted you dead
but I saw you fuck up and I just can't get back
the feeling I had for you
so I put all my strength into my only will
it was the only thing to do
and now I only regret that I cried
cause you would never do that for me
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
