אנשים משתנים, מחשבות משתנות, ערכים משתנים, החיים הם אלא שמשנים זאת.
אני הולכת לפגוש את הגשם.
סוף סוף הכל השתנה.
סליחה אני צריכה להיות במרחק של כאב.
בספטמבר כל הזכרונות יחזרו, אני לא אשכח את השקיעה.
צריך לחכות? צריך סיבה!
תרעיל את האויר שאני נושמת למליוני סיבות אבודות.
למי אני מתפללת כשהשמיים שוב נופלים?
אתה יודע,
אבל משום מה רחוק.
הג'וקר שלה הלך, מחפש ג'וקרית חדשה, אבל יש רק ג'וקרית אחת שמחכה לו, שאוהבת אותו בגלל מה שהוא. שהייתה אוהבת אותו גם אם משהו נורא היה קורא לו בדרך הקשה שהוא עובר היא אוהבת אותו בגלל העיניים שיכלו להביט רק בה ולהגיד "אני אוהב אותך" כשהוא מביט בעיניים אחרות ואומר זאת הן נהיות אטומות , עצובות... שבורות.
האם הג'וקר שכח את הג'וקרית? את הכאב המשותף? את הדברים שבכו עליהם ביחד? את האושר שרק הם יכולים לתת אחד לשני? בלי תנאים וכעס או קנאה?
האם האהבה מתה?
זמן רב עבר מאז המילים.
זמן רב שקעתי בבדידות שהרעילה אותי.
כשכל הזמן הזה הייתי לגמרי לבד.
עכשיו אתה מת.
דברים משתנים.
ועכשיו הג'וקרית הלכה.
והיא לעולם יותר לא תחזור.
וכבר אין טעם להגיד לג'וקר "להתראות".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
