היום מישהו אחד שאני נוטה לשפוט אותו כבן אדם טיפש ושיטחי, אמר לי משהו שקצת עצבן אותי, אולי כי מפחיד לחשוב שזה נכון באיזשהו מקום?
"את בן אדם סגור ואטום מכל הכיוונים, בגלל זה קשה לאנשים לתקשר איתך ולהתחבר אליך.. כי את לא חברותית בכלל" - את האמת עד היום הזה אני הייתי בטוחה שאני הכי חברותית שיש, איך משנים דבר כזה בכלל?
יכול להיות שבגלל זה כל כך קשה לי עם בחורים ובכלל עם אנשים .
אתם יודעים? לאחרונה אני מרחפת יותר ויותר בעולם שלי, חחח כן זה מאוד לא בוגר מצידי, והיום מצאתי את השיר שיתאר את מראה של המקום הזה, אין לו מילים, יש לו מנגינה סוחפת ומפזרת ריח של מרחק, בזמן האחרון כל כך קשה, אפילו הדמיון שלי כבר מופיע בהבזקים מאולצים ואז נעלם, הרחובות שפעם יכולתי לדמיין הפוך ממה שהם במציאות כרגע סתם עוד רחובות במימד המציאות, העולם שלי נעלם לי ועכשיו כשכבר לא נשאר לי כמעט כלום חוץ מכל אותם הדברים שנותרים בחיים של הבן אדם כמשהו שיגרתי, כמו עבודה ושינה אז אין לי סיבה כבר להמשיך ולבנות את המקום המושלם שאני באמת שייכת אליו.
אני יודעת שזה נשמע מטופש ובטח תחשבו שאני צריכה להתאבד או משהו, אבל אני לא שייכת לפה, באמת. אני לא הייתי צריכה להוולד במימד הזה, אני יודעת שיש מקום אחר, ושם הייתי צריכה להחיות ולהתקיים.
אני יודעת את הייעוד שלי, אני יודעת מה יעשה אתי מאושרת, אבל הדרך לזה נראת כל כך ארוכה, אני צריכה לעבור גיהנום כדי להגיע לגן עדן ולהעריך אותו.
והבעיה שאף אחד לא יכול לעזור לי, זה רק יהרוס לי הכל.
אני לא רוצה להיות לבד. אני צריכה!
כי בחיים הכל עובר.
אני הולכת להתקלח.
טיפ : תעשו מה שעושה לכם טוב, רק מה שעושה לכם טוב, בין אם זה לרוץ עכשיו לים ולשבת על בירה גם אם יש לכם מלא דברים לעשות, ובין אם זה לטוס לאפריקה כי סתם בא לכם. הבנתם את העקרון.
ביי ביי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
