Angel Fall

חלומות נועדו להתנפץ, ואנשים נועדו לרדוף אחרי החלומות ולהאמין שחייבים להגשים אותם.

איך אפשר לדעת אם החלום שלנו הוא מה שאנחנו באמת צריכים כדי להיות מאושרים?

איך אנשים בכלל מעיזים לרדוף בביטחון אחרי משהו שאולי בסופו של דבר לא יגרום להם לאושר?

כל העניין הזה של תקווה ואמונה ש"אם רוצים אין זו אגדה" אז כן, המשפט עצמו הפך לאגדה בפני עצמה.

ואני עדיין נוטה לשכנע אנשים לחלום, ואני עדיין מאמינה שחלומות מתגשים,

הפסקתי לחלום לאחרונה, ביקשתי כל כך הרבה דברים, שכל דבר שביקשתי התגשם עד עכשיו, אני יכולה להשבע שכל דבר שביקשתי, לא משנה כמה הזוי הוא היה וכמה בלתי אפשרי הספיק לי רק לרצות אותו מספיק ולבקש וזה התגשם, אבל שום דבר ממה שביקשתי לא עשה לי טוב, ומה שעצוב שבאותו רגע שהתחננתי לזה, זה נראה לי הדבר היחיד שיעשה לי טוב, לכן הפסקתי לחלום, הפסקתי לבקש, איזה מן בזבוז של משאלות זה? לבקש ואז לסבול ממה שביקשת?

זה לא קצת פתטי?

בכמה הייתם מוכרים את היכולת שלכם לאהוב?

זה ממש נראה כמו השביל לגן עדן לא?