אני כל הזמן מבקשת שאנשים מסביבי שיפתחו את העיניים, שיראו איך העולם נהרס.
ואני בעצמי מפחדת להסתכל, איזה דוגמא אני נותנת לאנשים? איזה?
איך אפשר לחיות בעולם הזה? איך אפשר לחיות בעולם כשכולנו משחקים אותה מאושרים, ובקצה אחר אנשים מתים מרעב, כשאנחנו אוהבים, אנשים בעולם הורגים אחד את השני מתוך שנאה?
כשחיילים נהרגים איפשהו שם, כשכל יום שישי מישהו נרצח?
ואני? ברגע האמת הייתי הכי "אי משבר " , עכשיו לא יכולה להסתכל יותר.
לא יכולה להשאר שפויה כשאני רק חושבת על זה.
איך אפשר לחיות בעולם אם הבסיס שלך נקי וטוב, אבל הכל מסביב מדמם,
זה הדם של האנשים שנשפך.. ומה שיש לך עכשיו על הידיים זה לא סתם משהו שיורד עם הסבון, זה חיים של מישהו אחר..
איך אפשר לחיות בעולם כשאנשים מסתכלים בעיניים אטומות והולכים לקחת חיים ממישהו אחר?
איך אפשר לחיות בעולם כשלפני שבוע משפחה שלמה נהרגה? כשהרוצחים אפילו לא ריחמו על הילד בן ה-3? מה הוא עשה????
איך אפשר לחיות בעולם אם יש מקומות שאנשים טורפים אחד את השני מרעב, כשבשר אדם הפך למטרה?
איך אפשר לחייך? ולאהוב את העולם שאתה רואה? כשעל האדמה הזאת יש לפחות 12 % אנשים שהרגו מישהו? ואין להם מצפון?
איך אפשר לחיות בעולם כשהעיניים נפתחות? ואיך אפשר לחיות בעולם כשהעיניים סגורות?
להלחם? להיות חזקה?
איך אפשר שלא להזיל דמעה ולראות את מליוני האמאות שאיבדו את הילדים שלהם קצת אחרי שמלאו להם 18 בשביל איזשהי מלחמה שאף אחד כבר לא זוכר את מטרתה?
היחידה שלא פתחה עוד עיניים זאת האהבה. ואני מאמינה שאיתה אפשר לתקן את העולם.
מי כמוני מאמין?
[linkin park-easier to run]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mind Factory
