Angel Fall

ובגלל שהם חשובים לי, אני צריכה לעזוב אותם, אני צריכה להתנתק, לא לשמוע, לא לדבר.

כי אני הורסת אותם עם הרעל שלי, עם הכאב שלי, עם הפחדים שלי,

אני תמיד שם, רודפת אותם, מנסה לשפוך את מה שיש על הלב, מכבידה, מעציבה, מדכא אותם.

הם לא רוצים לשמוע, הם בני אדם, הם לא יכולים לקשיב ולעזור, גם אם הם ירצו.

ואני לא יכולה לחייך בשבילם, רק כדי לעשות להם טוב.

אני לא יכולה, רק כדי שיהיה להם שמח,

היא צודקת , אני מרעילה לה את החיים, אני עושה בדיוק את מה שאבא שלי עשה לאמא שלו,

כל הזמן בוכה, כל הזמן מיואשת. נטל כל כך גדול.

אני לא עונה יותר.

אני לא מדברת יותר.

אני לא אבכה יותר.

אני לא אכביד יותר.

אני לא אהיה יותר נטל.

אני לא אהרוס יותר.

ואני אלך.

אני אלך עכשיו.

אני לא יכולה לשמוע את זה יותר.

נולדתי כזאת.

אני אמות כזאת.

והפעם אני לא מפחדת למות רק בגלל שאני אפגע בה, לא אכפת לי למות עכשיו.

והפעם אני מרשה לעצמי להיות אגואיסטית.